בתשובה לLG, 14/04/09 12:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. נכון. חופש - והסיכון שצמוד לו - לא מתאים לכל אחד. יש כאלו שאותם הוא מוביל לחרדה מתמדת. אני לא חושב שאפשר לתפור את השיטה הכלכלית למידותיה של החברה, כי בחברה אחת יש גם כאלו שפוחדים מחופש וגם כאלו שלא. לדעתי, השיטה צריכה להיות כזו שבה אלו שאוהבים חופש ישתמשו בו ויקחו סיכונים, ואלו שחוששים מחופש לא יקחו סיכונים. במצב כזה, כאשר הסיכונים משתלמים, צריך לאפשר לאלו שלקחו אותם להנות מהם. בזמנים אחרים, כאשר הסיכונים מאכזבים, צריך שאלו שלקחו אותם ישאו בתוצאות. לגבי רשת הבטחון (בחוק! ומראש) לתאגידים כמו AIG, אני עדיין חושב שזה יאפשר למנהלים לקחת סיכונים ולצפצף על הזרקור הציבורי - שממילא מחויב בחוק לעזור. הדרך היחידה לרסן מנהלים כאלו היא שהממשלה תנהל את החברה במקומם, ואת זה המדינה יכולה לעשות כשהיא מחליטה להלאים/לרכוש את החברה. ב. לא נכון. אני לא חושב שיתרון הגודל איננו הוגן. לגודל - בעת משבר ובלעדיו - יש יתרונות וחסרונות. אם כבר, נראה לי לא הוגן לנסות ולבטל את היתרון שאנשים רכשו במשך שנים של סיכון ומאמץ. אם השקעת שנים בפיתוח שרירים כדי להיות מר עולם, לא נראה לי נכון לטעון שאתה נהנה מיתרון גודל (של שרירים) לא הוגן, ולבטל בגלל זה את תחרות מר עולם. שים לב להבדל: אני מציע שבעת משבר הממשלה תקפיד לשמור מכל משמר על כללי המשחק, אבל שתצטרף למשחק ותפעל לפי הכללים לקדם את האינטרסים שלה (של הציבור). מה שאתה מציע נראה לי כמו שינוי הכללים בדיעבד - וזה לא הוגן. ג. בכלל לא נכון (לדעתי). שוק זה לא "סלון מזל" ולא צריך לייצג מגוון של שיטות ודעות. מה שמייצג את דעתם של אנשים בשוק הוא פעולותיהם. שוק יעיל, לדעתי, הוא כזה שבו לא מרמים ולא כופים. לכן האינטרס הציבורי של באי השוק הוא שהמדינה תמנע תרמית וכפיה. כל דבר אחר שהממשלה עושב בשוק (אלא כשחקן שווה זכויות) פוגע ביעילותו. ולבסוף, אז מה אם חברות הדירוג נכשלו. מי אמר שהממשלות לא היו נכשלות אם היו מנסות לנבא? מם הן נכשלו בתום לב וללא רשלנות, אז הן סיפקו את הסחורה הטובה ביותר שאפשר היה לבקש. זה מחזיר אותנו לשאלת הוודאות. העובדה היא שתחזיתן של חברות הדירוג הופרכה. מי שקורא לעובדה הזו "כישלון" ייחס וודאות לתחזיתן. זו טעות בסיסית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סביב המילה "חופש" נערמו כל כך הרבה קלישאות, דברי תעמולה ושקרים, שהיה רצוי שנשים על המילה מרכאות. תשווה את החופש בארה"ב לעומת ארצות סקנדינביה; היכן יש יותר חופש? הרי המילה "חופש" היא חסרת משמעות לכשעצמה. החופש למה? החופש הגדול? החופש לנצל? החופש לרמות? חופש למי? בארה"ב יש חופש לכולם? הצלחקתני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, יש שחוששים מחופש ומעדיפים ''חופש''. שיבושם להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה באמת היה יכול להיות נחמד למצוא שיטה כלכלית שבה רק מי שרוצה לקחת על עצמו סיכונים נחשף אליהם. איפה יש שיטה כזו? לגבי מנהלי AIG (חבל שאיש מהם אינו טורח לעזור לנו בדיון ההיפותטי הזה...), שוט ההלאמה לא נשמע לי מרתיע במיוחד. דמיין לך את השיחה הבאה: מנהל א': שמעת?! הולכים להלאים אותנו ויפטרו את כולנו! מנהל ב': ומה לגבי עשרים המיליון ששילמו לנו בשנה שעברה? זה נשאר אצלנו? מנהל א': אתה בטוח? שילמו לנו רק עשרים מיליון? חייבים להוציא מהקמצנים האלו פיצויי פיטורין כפולים, לכל הפחות! ב. לא הבנתי כל כך את האנלוגיה. תחרות מר עולם היא על כוח (נניח), ולכן הוגן שמי שחזק יותר ינצח. אבל מה היית אומר לו אחד המשתתפים היה חבר ותיק של מחצית מהשופטים? בוא ניקח דוגמה נוספת: נניח שיש בארץ שני בנקים, האחד קטן - אבל שמרן ומנוהל היטב, והשני ענק, יש אומרים שגם שקוע בחובות, אבל מקושר היטב לשלטון. אצל מי מהם היית מפקיד את כספך? ג. לא טענתי שזה צודק שיהיה בשוק מגוון של דעות, אלא דיברתי על יעילות. הגיוון הוא נשמת אפו של השוק, לא איזו גחמה של יפי נפש. רק כדי לתת דוגמה קטנה, כל עסקה בשוק פיננסי משקפת חילוקי דעות: אחד חושב שהמניה זולה, שני בטוח שהיא יקרה מדי. זה לא היה קונה היום לו חשב שהמחיר ירד מחר, והאחר לא היה מוכר היום לו חשב שהמחיר יעלה. אפילו הפעולה הבסיסית ביותר בשוק פיננסי, העסקה הבודדת בין קונה למוכר, מגלמת בתוכה את ההכרחיות של גיוון מחשבתי. מתי שוק מתמוטט? בדיוק כאשר כולם תמימי דעים ופועלים באותו אופן: כולם מוכרים. האידאה של השוק היעיל, שאיננו טועה אלא בדיעבד, היא מיתוס - או לכל הפחות אינה מתממשת בשווקים של ימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אכן מיתוס. המילה האנגלית FRAUD היא בת לוויה של שוק ההון כבר יותר מ-200 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה האנגלית FRAUD היא בת לוויה של האנושות כבר יותר מ-1000 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. (אולי לא הבנתי) מה יש למצוא? שיטה שבה רק מי שרוצה לוקח סיכונים היא כזו שמי שרוצה קונה מניות בבורסה (או פותח בסטה בשוק) ומי שלא רוצה, לא. כמובן השיטה (כמו כולן) מוגבלת. גם מי שלא רוצה לקחת סיכון של רעידות אדמה, לא יוכל להימנע מהן. הממשלה צריכה לדאוג (ככל האפשר) שהסיכונים שלוקח אדם אחד לא יזכו או יחייבו אדם אחר שלא לקח אותם. לגבי מנהלי AIG (אולי אתה לא הבנת). אני לא חושב שמדובר על "שוט ההלאמה". המדינה לא מאיימת בהלאמה כעונש למנהלים פזיזים. רק מדינה סוציאליסטית מאיימת על אזרחיה. על פזיזות/טיפשות וכו' השוק הוא זה שיעניש מנהלים בכך שיוריד את מחיר מניותיהם. אז תבוא הממשלה ותקנה את המניות בזול כך ש-AIG תהפוך לנכס בבעלות לאומית (לתקופת מה). העיסוק בכמה מיליונים זכו (בעבר) המנהלים הוא עיסוק של קנאים. מה שמעניין את האזרחים (ההגונים-לא-קנאים) הוא איך להטיב את מצבם (בהווה) בלי לשבור את הכלים (לעתיד). ב. אתה מכניס כאן הון-שלטון ומערבב אותו עם יתרון הגודל. זו טעות שנובעת מבלבל. טלאנסקי מקושר (הון-שלטון) עם אולמרט למרות שאיננו תאגיד גדול. אז שנינו נגד כאלו שחברים עם שופטים ומשחדים פוליטיקאים, אבל אני לא נגד יתרון הגודל, ואני לא מבין למה (אם בכלל) אתה מתנגד לכך שתאגידים מצליחים יגדלו וישתמשו ביתרון שהגודל (שנובע מהצלחתם) מעניק להם. ג. התאור שלך ל"מגוון של דעות" מתיישב עם אמירתי ש"מה שמייצג את דעתם של אנשים בשוק הוא פעולותיהם". אז אולי אנחנו מסכימים. אבל לא צריך "מגוון רחב". כדי שהשוק יתנהל מספיק מוצר אחיד שיש לו מספיק קונים ומספיק מוכרים. השוק מתמוטט כאשר יש רק מוכרים או רק קונים. במקרה כזה, אם הממשלה מזהה בו הזדמנות, היא יכולה להשתתף בשוק. הצרה בד"כ שממשלה (ביחוד דמוקרטית) מושפעת מדעתו של הציבור - והדעה הזו הרי מוטטה את השוק. לכן בשעת משבר צריך מנהיגות עם ביצים - שתעביר את השיירה למרות הכלבים הנובחים. אני לא מכיר/מבין אידאה של שווקים "שאינם טעים אלא בדיעבד". להבנתי הטעויות (בכל תחום) הן לגבי העתיד ומסתברות בדיעבד. המילים טעות ורמאות מלוות את האנושות כבר מימי אדם-וחוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד נפעם מהאמונה שלך בשווקים. קרא ראיון של מייק וויטני עם מייק מורגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מת לקרוא את דעתך המנומקת - למה אתה תמיד "נפעם" ואז שולח אותי לקרוא מה דעתם של אחרים? יש לך דעה (מגובשת!!) משלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ ביותר לכל תש''ח לקרוא את ''החברה הפתוחה בסכנה'' של ג'ורג' סורוס, שעשה את הונו (מספר מיליארדים) מספקולציות בשווקים שונים. הוא מספר שם כיצד הרוויח שוב ושוב מהימור כנגד הפרדיגמה השלטת בשוק, ומסביר מדוע השוק החפשי הגלובלי, כפי שהוא ממומש כיום, עלול לגרום לחברה נזק עצום אם לא ירוסן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הסברתי לא פעם את דעותי; עכשיו הגיע תור התרגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל התגובות שלך נראות כמו הערות שוליים ומראי מקומות. איפה גוף הטקסט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טאגליין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו ראיתי שהמאמר שלינקקת אליו מפנה לאותו מאמר של סיימון ג'ונסון שתורגם והופיע ב- The Marker. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על ה-IMF נמתחה ביקורת קטלנית מכל הכיוונים-כולל מהכלכלן של הבנק העולמי לשעבר-ג'וזף שטיגליץ.http://en.wikipedia.org/wiki/Globalization_and_Its_D... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לינקקתי למאמר מפני שנראה לי שהוא מביא הוכחות משכנעות לכך שבהרבה מדינות קפיטליסטיות השליטה במשק נתונה בידי אוליגרכיה כלכלית מצומצמת. מלבד זאת, ב- IMF באמת הוטחה ביקורת רבה, ובצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. העניין פשוט למדי. מדוע משלמי המיסים בארה"ב צריכים היום לממן את טעויותיהם של מנהלי AIG וחברות פיננסיות אחרות? האם מישהו ממנהלי אותן חברות ביקש את רשותם לפני חמש או עשר שנים, כאשר החלו לקחת סיכונים עסקיים בלתי הגיוניים? האם משלמי מיסים שלא לקחו חלק בבועה הפיננסית ולא נהנו מפירותיה 1 יכולים להמנע עכשיו מלשלם על תוצאותיה? לגבי מנהלי AIG, החשיבה שלי היא קדימה. מה שחשוב הוא ליצור מבנה תמריצים כזה, שהרווחים שיצברו מנהלים במהלך השנים ה-"טובות" (דהיינו אלו שבהן הם מנפחים, ביודעין 2, בועה פיננסית) יהיו קטנים מהסכום שיצטרכו להחזיר כאשר הבועה תתפוצץ. ב. לא אני הוא זה שמכניס הון-שלטון לתמונה. ראה מה מתרחש כעת בארה"ב: המגזר הפיננסי מפעיל את השפעתו הפוליטית על מנת לדחות את קריסתן הבלתי נמנעת של מספר חברות גדולות. לו היה ברור מראש מה יהיה אופי ההתערבות הממשלתית לא היינו עדים לנסיון הסחטנות המתמשך הזה. לחליפין, אם במערכת הפוליטית הקיימת הממשלה חייבת להתערב כדי להציל חברה שהיא "גדולה מכדי ליפול", כפי שכתבה כאן הברמנית, כנראה שצריך למנוע מחברות מלהגיע לגודל מסוכן כזה, מפני שאיננו רוצים שהפוליטיקה תכנס בצורה עקומה כל כך לתוך מנגנון השוק. הלא כן? ג. אנחנו באמת מסכימים, לפחות חלקית. קיומם של קונים ומוכרים הוא זה שמבטיח את קיומו של השוק. אבל יש אספקט נוסף, שונה, שרלבנטי לא לקיומו אלא ליעילותו של השוק - והוא המחיר שבו מתבצעות העסקאות. לפי תאוריית השוק היעיל, המחיר צריך לשקף את כל האינפורמציה הקיימת לגבי הנכס הנסחר. אם המחיר אינו משקף את כלל האינפורמציה הזו, השוק אינו יעיל - הוא סתם שוק. אם כן, מהי "כל האינפורמציה"? כאן התיאוריה מסתבכת בטיעון מעגלי. האינפורמציה הרלבנטית לא נוגעת לנכס עצמו, אלא לפעולותיהם העתידיות של המשתתפים בשוק. זו נקודה מהותית ביותר, מפני שהיא נוגעת ללב ליבו של מנגנון השוק. לשום נכס אין "מחיר נכון" שיש איזושהי דרך מדעית לחשב. המחיר של נכס תלוי בביקוש ובהיצע שלו, בהווה ובעתיד, שמושפעים מגורמים אובייקטיביים (למשל, הכמות שניתן לייצר ממנו והכמות שניתן לצרוך, בכל שנה), אבל בעיקר מגורמים סובייקטיביים (עד כמה הנכס ייחשב אטרקטיבי בעתיד). כשקיינס כתב על כך, הוא דיבר על השוק כעל "תחרות יופי", שבה כל שופט מנסה לנחש איזו מתמודדת תראה לשופטים האחרים כיפה ביותר, ללא קנה מידה אובייקטיבי. (קיינס עצמו היה משקיע מצליח, שהרוויח יפה בשוק). לכן בלתי אפשרי - אפילו בתיאוריה - שהמחיר יכלול את כלל האינפורמציה הרלבנטית מפני שכל אחד צריך לפעול תוך ניחוש כוונותיהם של האחרים, המנסים גם הם לנחש את כוונותיו, וכו'. אפשר להגדיר את המצב בשוק כ-"בועה" כאשר הפעילים המרכזיים בשוק יודעים שאין להם שום אינפורמציה כלכלית עודפת על זו שבידי הציבור הרחב, על אף שהם מעמידים פנים כאילו יש להם ידע נסתר שכזה. הם בעצם מוותרים על הנסיון "להבין" את מחירי השוק ופשוט מנסים לגרוף מן הבועה כמה שיותר רווחים לפני שתתפוצץ. כדי להעריך מתי תארע ההתפוצצות הם אוספים אינפורמציה על השחקנים האחרים בשוק, במקום על הנכס הנסחר. במצב הזה השוק חדל להיות יעיל, מפני שאין בו יותר ייצוג לאינפורמציה כלכלית ספציפית לגבי הנכס הנסחר, אלא רק להשערות על פעולותיהם העתידיות של המשתתפים האחרים. ידע כללי כזה על טבע האדם הוא מנותק לגמרי מהפרטים שנוגעים לנכס הספציפי שבו סוחרים. בעצם המחיר בשוק מבטא אינפורמציה על המשתתפים בשוק - ולא על הנכס הנסחר בו; אינפורמציה על קבוצת האנשים שסוחרים בנכס לצרכי השקעה, ולא על אלו שמייצרים או צורכים אותו. במובן הזה, כל הבועות דומות זו לזו. האם אנחנו מסכימים ששוק, שהמשתתפים בו חדלים מלהסתמך על אינפורמציה פרטנית לגבי הנכס הנסחר, כבר אינו יעיל? ----------------------------------------------------- 1 השכר הממוצע בארה"ב לא עלה ריאלית כבר קרוב ל- 30 שנה, ולרוב אמריקאים יש תיק מניות ששוויו פחות מ- 10,000 דולר. 2 המחקר הכלכלי מראה שרבים מהעובדים בשוק ההון יודעים היטב שמתפתחת בועה פיננסית, ומנסים לחטוף ככל יכולתם בטרם תתפוצץ. ראה, למשל, מאמר של אחד החוקרים הידועים בתחום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. משלמי המיסים אינם *צריכים* לממן את הטעויות. בתנאים הנוכחיים כדאי להם לעשות זאת. וכפי שכתבתי - כמעט בכל תגובה בפתיל הזה - הם לא עושים זאת כדי להציל את המנהלים או את המשקיעים אלא כדי לווסת את התנועות הקיצוניות של המשק *שלהם*. האם משלמי המיסים יכולים להימנע מלשלם על תוצאות השגיאות הללו? ודאי: הממשלה יכולה להחליט בשמם שלא להציל את התאגידים הקורסים ואז מי שיפסיד (ישירות) הם רק המנהלים ובעלי המניות שלקחו את הסיכון. זה יהיה צודק אבל לא בטוח שזה יהיה חכם. אני לא מבין למה *אתה* רוצה לקבוע את תמריצי המנהלים של AIG . "למה מי אתה בכלל?". אני חושב שהמקסימום שאתה (ואני) יכול לדרוש זה שאם הממשלה (או SEC) מוצאת שהמנהלים של AIG לוקחים סיכונים או מיצרים בועה, אז שהממשלה תיידע אותנו על ממצאיה. לאור הממצאים הללו אתה ואני נוכל להחליט אם לרכוש את מניותיה או לעבוד בשורותיה. ואם נחליט להסתכן, למרות הכול, ולהשקיע ב- AIG (כסף או עבודה) אז הסיכון הוא שלנו, כמו גם הרווח וההפסד שהוא יניב. ב. נסיונות להפעיל לחץ על פוליטיקאים, סחטנות וכיוצא באלו מרעין בישין הם התנהגות נורמלית כמו שפעת בחורף. זה לא טוב, לא נעים, לא יפה, אבל ככל הנראה בלתי נמנע. ראה את הסחטנות של פוליטיקאים חרדים, כתומים, שמאלנים, ערבים ואחרים. לדעתי צריך להסתגל לקיומם של נסיונות כאלו. אנחנו (משלמי המיסים) דורשים מהממשלה שתעמוד בפרץ ותשקיע את כספינו רק כאשר זה מתיישב עם האינטרסים שלנו - משלמי המיסים - לפי דעתה. ג. כאן אתה מתאר את המכניקה של היווצרות בועות ==> "כאשר הפעילים המרכזיים בשוק יודעים שאין להם שום אינפורמציה כלכלית עודפת על זו שבידי הציבור הרחב, על אף שהם מעמידים פנים כאילו יש להם ידע נסתר שכזה". לי זה נשמע תאור קצת קונספירטיבי, אבל אני הלוך איתך ומסכים שזה תמיד קורה בדיוק ככה. מה זה אומר? שבשבילי השוק זה משחק פוקר שיש בו שחקנים עם Poker face. עדיף לי להשאר בחוץ. אני מציע גם לך לא לשחק בו. אבל אם אתה מתעקש, אני רוצה שאצה תשא בתוצאות. המדינה לא תציל אותך אלא את הנכס שבו השקעת יותר ממחירו הריאלי. אבל היא תקנה אותו ממך במחיר ריאלי או קרוב לו. --- אני מרגיש שאנחנו חוזרים על עצמינו. אני כל הזמן מנסה להדגיש את ההבחנה בין התאגיד לבין בעליו/מנהליו ואת האינטרס של המדינה בהצלת הנכס בניגוד להצלת הבעלים/מנהלים. ואתה כל הזמן חוזר לדבר על בעלי/מנהלי הנכס - הקפיטליסטים החזיריים והמרושעים שמרמים אותנו. אולי כדאי שנשנה כיוון לפני שיסתובב לנו הראש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, שאפו. הפסקה האחרונה שלך מסכמת ממש היטב את העניין גם לדעתי. ראיתי גם שב- The Marker Week מהיום החליטו להתחשב בנו וסיכמו חלק נכבד מהדיון - עם תוספות מחכימות ביותר - במאמר בעמ' 20-25. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קורא הרבה מאמרים כאלו - יותר מדי פרטים וג'רגון מקצועי שאני לא בקיא בהם. את זה, בהמלצתך, קראתי, עד שהתעייפתי לקראת הסוף והתחלתי לרפרף, אבל לא לפני שמצאתי שם קטע שכמעט חשבתי שהעתיקו ממני(: "הלאמה אין פירושה בעלות ממשלתית לנצח. המלצות קרן המטבע עשויות להיות פשוט הרחבת הליך התאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות (FDIC). התערבות של ה-FDIC היא למעשה הליך פשיטת רגל עבור בנקים, המנוהלת על ידי הממשל. הליך זה יאפשר לממשל להיפטר מבעלי המניות, להחליף את ההנהלה, לנקות את המאזנים, ולאחר מכן למכור את הבנקים בחזרה למגזר הפרטי. היתרון העיקרי של שיטה זאת הוא זיהוי מיידי של הבעיה כדי שאפשר יהיה לפתור אותה לפני שהיא מחריפה." אם אני מבין אותה, אני מסכים עם רוח הדברים במאמר. איש לא טוען (כמו כמה הזויים כאן) שקימת חלופה לשווקים. הבעיה הדומיננטית בכל המדינות (במידות שונות) היא האוליגרכיות. ברוסיה של פוטין או בדרום אמריקה, נראה לי שקיומה של אוליגרכיה היא מובנת מאליה. אבל הבעיה קיימת גם במוקרטיות המערביות, ובמקום להילחם בשווקים צריך להלחם בתופעה של הון-שלטון ולמצוא דרכים יותר אפקטיביות לעשות זאת. יחד עם זאת, נראה לי שזה מסוג הבעיות שאי אפשר להכריע. יש איזה חוק ברזל בעניין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך אחד אינו רוצה ומתכוון להלחם בשווקים ולהעלים אותם. קורה לך כנראה כל הזמן כמו בסוף המאמר: אתה מתחיל לרפרף. אם העליתי טענות נגד השווקים הרי זה נגד קידושם כתנ"ך חדש והתייחסות אליהם כאל אישיות בפני עצמה ששלטת בעולם: "יעקב פרנקל:השוק אמר את דברו". הטענה שלי היא שהשווקים נשלטים על ידי אוליגרכיות. אתה יכול להמשיך לטעון שהשווקים הם הביטוי הנכון של הכלכלה הנכונה אלא מאי? יש כל הזמן כשלי שוק. מה זרק את העולם עכשיו לתהומות? כשלי שוק. מתי לא היו כשלי שוק? אף פעם. מי ילחם באוליגרכיות? האוליגרכיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מדוע עלה על דעתך שאני מדבר דווקא עליך. איזה בעסה, "כל הזמן יש כשלי שוק". ולי כל חורף יש שפעת - זה סיבה להתאבד?! תראה איזה עולם מצחיק. יש פה אחד שחוגג כל פעם שנופל קאסם - כי זה מוכיח שהוא צודק. יש אחר שחוגג כל פעם שיש "כשל שוק" - כי זה מוכיח שהוא צודק. אז אני החלטתי לחגוג כל פעם שיש לי שפעת - כי זה מוכיח שאני צודק (כשאני אומר שכל שנה יש לי שפעת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה לא הבנתי את ההומור שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וניתוח מעמיק יותר של המצב - ע"י אחד מבכירי הכלכלנים בצרפת: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |