בתשובה להאייל האלמוני, 13/04/09 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש במאמר כמה וכמה שאלות רטוריות. שאלה רטורית ניתנת להחלפה במשפט חיווי. במקום: "מדוע אנחנו צריכים מורים במדים דווקא?" קרא: "איננו צריכים מורים במדים דווקא". במקום: "האם אפשר בכלל לחשוב שחברה שמעמידה במרכזה מוסד שתפקידו להשתמש באלימות, גם אם מתוך אילוץ, לא תהפוך אלימה יותר?" קרא: "חברה שמעמידה במרכזה מוסד שתפקידו להשתמש באלימות, גם אם מתוך אילוץ, תהפוך אלימה יותר". השאלות הרטוריות הן בחירה סגנונית של מחבר המאמר, אף כי אין הן חביבות עליך. לגבי אפשרויות אחרות של פירוש המציאות: המאמר מציג עמדה משלו, ואין כל צורך שיציג עמדות אחרות. אין זה חיבור של תלמיד תיכון "בעד ונגד" מיליטריזם. אם יש לך עמדה דומה או אחרת תוכל להציג אותה במאמר משלך או בתגובה מתאימה. ואחרון: "הנחות הנבנות על הנחות שלפניהן" (ניסוח קצת בעייתי) יוצרות למעשה טיעונים. טיעון בסיסי מציג מערכת הנחות ומסקנה הנובעת מהן. טיעונים יש במאמר בשפע. גם נתונים מופיעים במאמר לא מעט: על מעורבות הצבא בחינוך, על הייצור והייצוא הישראלי, על דרך קבלת ההחלטות, על מחקרים שונים שנערכו בנושא וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה רטורית אחת או שתיים הן ענין סגנוני. כשהן הופכות להיות לב המאמר (בפסקה על החינוך ספרתי שנים עשר משפטים המסתיימים בסימני שאלה לעומת חמישה המסתיימים בנקודה) זה כבר משהו אחר (ואגב, עורך אמור גם לדאוג קצת לצד הסגנוני). במקרה של המאמר הזה נוצר הרושם שהשאלות באות להחליף את הצורך להעלות טענות ולקבוע קביעות; ההצגה שלהן כשאלות ולא כמשהו מוחלט הופכת אותן לחמקמקות יותר. לא הצעתי שהמחבר יביא את כל הדעות האפשריות בעד ונגד, אלא שינסה לחשוב קצת מה יכולה להיות הביקורת האפשרית על טענותיו/שאלותיו והאם פירוש אלטרנטיבי למציאות שהוא מציג עשוי להביא למסקנות אחרות, וינסה מראש להתיחס לאפשרויות האלה ולהגיב אליהן. אדם שכותב בלוג יכול להרשות לעצמו לנסח מניפסט; בכתיבה של מאמר אני מצפה גם למידה מסוימת של יכולת רפלקטיבית. זה אמור לחזק את הטענות, לא להחליש אותן. כאשר אתה מניח הנחות ולא טורח לבסס אותן, ואז אתה משתמש בהן כנקודת מוצא לרעיונות נוספים (שגם אותם אינך מבסס) אתה בונה מגדל קלפים. רבים מהטיעונים המובאים במאמר אינם מבוססים (לא מבחינה זו שבהכרח אינם נכונים אלא מבחינה זו שלא מובא להם כל ביסוס עובדתי). כך למשל, כאשר מסופר שחוקרים והוגים רבים "טוענים טענה הגיונית למדי" שכך וכך קורה בחברה זה מובן לי כניסיון להיאחז במוניטין האקדמי כדי לשווק דעות. אילו היה כתוב שחוקרים מצאו במחקריהם שכך וכך קרה, או אילו היה מסופר שפרופ' קימרלינג הראה שלאורך זמן החברה הופכת יותר מיליטריסטית כפי שמתבטא בממצאים כאלה ואחרים (עובדות, לא השערות) אז היה כאן בסיס רציני לדיון. "טענות הגיוניות למדי" זה מלים אחרות ל-"דעה". בחלק מהמקרים יש ממש גלישה לכיוון של תאוריות קונספירציה (שוב בעזרת הכלי המתחמק של השאלות הרטוריות) כמו למשל הטענה שפיצוץ המו"מ עם הפלסטינים הוא תוצאה של הירידה בהזמנות מהתעשיה הצבאית. הפסקאות אודות התאולוגיה ומעמד האשה מערבבות שלל רעיונות בלתי קשורים, בלתי מבוססים ולעתים סותרים (למשל, הצבא מחליף את האלוהים - אבל מקודש דווקא בקרב חובשי כיפות). יד של עורך טוב היתה יכולה למקד, לנפות את המיותר ולהשאיר את הנקודות הראויות לדיון רציני (ומעמדו של צה"ל בחברה הישראלית בהחלט מחייב דיון כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבדיונים באינטרנט כמו גם בנאומים תמצא שפעמים רבות שאלת רטורית מסווה טענה בעייתית. כאשר אין כבודו של הכותב מאפשר לו לעמוד מאחרי טענותיו, אם זה מאחר וביסוסן העובדתי חסר ואם זה בגלל ששרשרת ההיסק בן לוקה, הוא יעדיף להציג את טענתו כ''שאלה למחשבה'', מחשבה אותה הוא אינו מצליח להשלים. זה מספיק טוב בד''כ כדי ליצור תוצא רגשי בקהל ולפעמים אף נעשה בתקווה שבדינמיקה שתתפתח, מישהו החש כמוהם, יצליח אולי לבנות בית מידות מכפיסי ל''ג בעומר, שברי המתכת ושאריות המלט שהם הצליחו לגייס לטובת העניין. אבל אולי אין זה המקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה מאוד ומצטרפת. קשה מאוד להתרשם מרצינות של כותב שמחליף תימוכין ועובדות בשאלות רטוריות ללא ביסוס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |