בתשובה לערן בילינסקי, 09/04/09 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"המטכ"ל דן בשנים הראשונות לקיום המדינה באפשרות לגייס ערבים לצה"ל, וב-1954 אף הוצע צו גיוס כללי לצעירים ערבים בגיל הגיוס. ההיענות לצו הייתה גדולה, מה שמעיד על כך שהאזרחים הערבים באותה תקופה היו נכונים למלא חובה זו ברגע שנקראו לה על פי חוק, למרות חילוקי הדעות לגבי עצם הגיוס. אך כידוע צה"ל ומערכת הביטחון החליטו שלא לגייס ערבים לצבא, דבר הנכון עד ימינו אלה. על גברים בני העדה הדרוזית הוחל חוק גיוס חובה החל ב-1957 ועל הצ'רקסים החל ב-1958, לפי בקשת מנהיגיהם. אי הגיוס לצבא הציב את הצעירים הערבים בעמדת נחיתות חברתית, כלכלית ופוליטית לעומת בני גילם היהודים, ואת החברה הערבית כולה מחוץ למערכת סוציאליזציה מרכזית בישראל." (שרה אוסצקי-לזר, 'עיצוב יחסי יהודים-ערבים בעשור הראשון', מאמר בספר 'מדינה בדרך' בעריכת אניטה שפירא) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. רעיון הגיוס נתמך ע''י חלק מן הדרג הפוליטי (נדמה לי שדב''ג, אבא חושי ונוספים). שירותי הביטחון התנגדו לכך באותו הזמן, שש שנים בלבד לאחר שהאוכלוסיה הערבית קמה על זו היהודית לכלותה, לאחר עשרות שנות חיים משותפים. רק יכולת האירגון והלחימה הנמוכה של האוכלוסיה והצבאות הערביים (שאגב, בניגוד למיתוס, באו שלא לעזרת אחיהם המקומיים) מנעה את המעשה. כנראה שחימושם ואירגונם במסגרות צבאיות של ערביי הארץ נראה להם כרעיון קצר רואי. התלבטתי לרגע אם זו הייתה טעות או לא. צריך לזכור באותה תקופה היו ערביי הארץ עדר ללא רועה, מושפלים ומפוחדים, לאחר בריחת הנהגתם לחו''ל. הייתה זו לכאורה הזדמנות פז לשלבם באופן מלא כחלק שווה וגאה במדינה הנבנית, ובין השאר לעודד בכך את צמיחתה של הנהגה מסוג אחר. ואולם, כשאני מסתכל על מה שקרה לאחר מכן בתוך אוכלוסיות ערביות וותיקות בלבנון, ירדן, עירק, פלשתין, אלג'יריה, תימן ואחרות שחיו שנים זו לצד ובתוך זו עם פערים ושוני קטנים הרבה יותר ביינהן, נראה שהחלטה זו של שירותי הביטחון בדור ההוא הצילתנו (וגם אותם) מידם בדור הזה. אגב, זו אחת התגובות בהן אני חש בקרבי ניגוד חריף בין האינטואיציה שלי לגבי בני אדם, שאומרת לי בחוזקה שהשילוב היה עובד וכל הדינמיקה המקומית ואולי גם האזורית היו שונות, לבין השיפוט העובדתי הקר המביא למסקנה הפוכה, חד משמעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נראה להם כרעיון קצר רואי'' מתייחס לשירותי הביטחון הישראליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי את סיפור המעשה עם הערבים, הגיוס, והתנגדות שירותי הביטחון לרעיון. במציאות העכשווית זה נראה ביזארי לגמרי. כאילו נגייס את הבת של מוחמד באכרי (או הבן של עזמי בשארה) לשירות במודיעין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבן של האלוף מיל. עזמי בשארה. מדוע לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על מודיעין? יתכן ששינו את זה בינתיים, אבל לפני כ-12 שנים, בבסיס המודיעין ששירתתי בו, במשך תקופה מסויימת מכונות המשקאות הקרים עמדו ריקות, משום שהקב"ט גילה שחלק מהעובדים של החברה המספקת הם דרוזים(!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא עם האינטואיציות שלך. נדמה לי שיש מבחר תגובות שלי מפוזרות לרוחב האייל שקוראות להפסיק את הפטור הגורף מגיוס לערבים מוסלמים ונוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאין לי עמדה נחרצת בנושא דהיום. אני רק יודע שאני מתנגד לגיוס גורף (אילו זה עמד על הפרק מצד האוכלוסיה הערבית), אל נוכח הלקחים המרים מצפון אפריקה ועד עירק, מן המאה ה19 ועד היום, כולל ערביי פלשתין/א"י בינם לבין עצמם. משהו שם שונה לגמרי מן האינטואיציות שלי לגבי בני אדם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |