|
||||
|
||||
נראה לי קצת מוזר לראות כך את הדברים. ההפגנות האלה נערכות במקומות רבים בעולם, הן התחילו בניו יורק הרבה לפני שהגיעו הנה, וזה לא היה בברוקלין וסביר שדוב המפגינים כלל לא שמעו על חרדים יהודים מימיהם. |
|
||||
|
||||
אני התרשמתי בניו-יורק שזה מצעד עליז וססגוני (ונועז) שרק מעטים - אם בכלל - מתנגדים לו. במצב כזה הם מוזמנים מצידי לצעוד פעמיים בשבוע. |
|
||||
|
||||
לצערי לא הזדמן לי אף פעם להיות במצעד כזה, אבל הבנתי 'הוא אמור, לפחות, להיות עליז וססגוני גם בירושלים. איכשלאיהיה, מהמקרה הניו יורקי אפשר להבין שמטרת המצעד איננה להילחם באף אחד. |
|
||||
|
||||
הוא ססגוני יותר מרוב ההפגנות הירושלמיות הרגילות, בגלל צבעי הגאווה (שמתבטאים, בדרך כלל, בבלונים ודגלים, ואי אילו מרצ'נדייז מזדמנים), אבל הוא לא מתקרב לרמת הפסטיבל של ה''נוצות, ביקיני, גופות חשופים, מוזיקה וריקודים ברחובות'' שמאפיין מצעדים מקבילים אחרים. במילים אחרות - על הסקאלה שבין הפגנה לקרנבל פורימי, המצעד הירושלמי קרוב בהרבה להפגנה, המצעד התל אביבי קרוב בהרבה לקרנבל (וזו גם הסיבה שבגללה מפרסמים תמיד את התמונות מהמצעד התל אביבי. גברים מעורטלים מכוסים בנצנצים תמיד מצטלמים טוב יותר מבחור בג'ינס שמחזיק שלט). |
|
||||
|
||||
נו כן, זה הגיוני, ירושלים הרבה יותר שמרנית מתל אביב והירושלמים רחוקים מלהיות טיפוסים קרנבליסטים במיוחד... |
|
||||
|
||||
רגע, אם המצעד נמדד על סקאלה, אז גם ההתנגדות שלי על סקאלה: ככל שהמצעד קרורוב לקרנבל פורימי (במקום שקרנבל כזה מרגיז קבוצה אחרת) אני יותר מתנגד לו, ולהפך. |
|
||||
|
||||
האם אתה מתנגד למצעד כנגד המן? |
|
||||
|
||||
הוא מתנגד לערוך אותו בשכונה של המן. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה עניין המן לכאן. עכשיו פסח, לא? |
|
||||
|
||||
בדיוק. יציאת מצרים. שכחת מה אכלנו במדבר? לא את המן? |
|
||||
|
||||
"והמן כזרע גד טעמו", זה נשמע רעע. (גדא = אל המזל והצדק הארמי). |
|
||||
|
||||
צר לי, אבל טעמו כבר לא זכור לי. זה היה קצת מזמן. |
|
||||
|
||||
לא זכור? הגד הוא כוסברה שטעמה דומה לפטרוזיליה. |
|
||||
|
||||
האם יש סיבה להעדיף את הפרשנות העוקפת של חז"ל, על קריאת הפשט כפשט? (בלשנית או אחרת). |
|
||||
|
||||
" על פי התורה אשר יורוך" הרי לא נאמר, "על פי התורה אשר כפשוטה". ואמר על כך הרמב"ם: וכבר כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו, שנאמר: "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה" (שמות כד, יב) תורה: זו תורה שבכתב, ומצוה: זה פירושה. וציוונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו, היא הנקראת תורה שבעל-פה. (הקדמה למשנה תורה) ואם במקרה של הלכה כך המנהג, קל וחומר אם מדובר בפרשנות שאינה נוגעת להלכה. מכאן, ששלשלת המסירה היא הדבר המהימן ביותר בכדי לברר מה נכון. חז"ל שמעו מרבותיהם ששמעו מרבותיהם וכך עד משה רבנו ששמע מאלוהים. על הדעת עולה גם הסיפור בגמרא על הלל הזקן והלכות קורבן הפסח החל בשבת שמדגים עד כמה שלשלת המסירה היא הקובעת בענינים אלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |