|
||||
|
||||
ושאלת בונוס למתקדמים: למה נעלמו התאגידים של רוקוול ומקדונל-דאגלס, וכיצד נכשל הלובי הצבאי-תעשייתי בהגנה עליהם? |
|
||||
|
||||
(שתיהן נרכשו על ידי/מוזגו לתוך בואינג. פספסתי משהו?) |
|
||||
|
||||
לא פספסת כלום. חלק נכבד מן החברות שבזמן אייזנהאואר נחשבו לכאלה ששולטות בשלטון פשטו את הרגל או נאלצו להימכר (כולל פיטורים המוניים) כשלא פרנסו את עצמן. מה שניסיתי לציין הוא שההתייחסות לכלל חברות הענק כאל יצורים ששולטים בשלטון היא שגויה מעט. למיטב ידיעתי גם אם תבדוק כל 10 שנים מיהן חמש החברות הגדולות, מאז תחילת המאה שעברה, התוצאה תראה שינוי גדול, ובמקרים רבים הענקים של דור אחד קורסים בשני. |
|
||||
|
||||
התחלופה הגבוהה הזו אופיינית גם (להבדיל) למאפיה. זה עדיין לא אומר שאין לה השפעה. וזה עדיין שאי־אפשר לדבר במקרים רבים על ה"מאפיה" כגורם בעל אינטרסים. כמוכן אם חברה אחת ממוזגת לתוך חברה אחרת האם היא חדלה מלהתקיים? מיזוג עם חברה אחרת נפוץ הרבה יותר מפשיטת רגל. |
|
||||
|
||||
עם זה אין לי בעיה, אני רק חושב שהדוגמאות שלך לא לגמרי מתאימות (עד כמה שאני יודע, רוקוול ומקדונל-דגלאס לא היו במצב שלא פרנסו את עצמן בעת המיזוגים עם בואינג). המיזוג של מקדונל עם דגלאס אולי יותר רלוונטי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |