בתשובה לגלעד דנבום, 01/01/02 19:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כיוון שהיא מנסה לעצב מחדש את המסגרות הלגיטימיות המוכרזות על המלחמה. למה הדבר דומה? לבנייה הבלתי-חוקית בישובים הערביים. כיוון שנמנענו מלקבוע תכניות בנייה מסודרות לאותם ישובים, כל בנייה היא בלתי חוקית. אם וכאשר מחליטים להגיע להסדר, נקודת המוצא בו היא כי חלק מהבתים הלא חוקיים יוכרו חוקית בכ"ז, אך לא כולם. באופן דומה, מגדירים תחילה כל פעולת התנגדות לכיבוש השטחים כלא חוקית. אבל רגע, עכשיו מותר להניף את דגל אש"ף, אבל לא בירושלים אלא רק באבו-דיס. מציעה חד"ש - אוטוטו יש מדינה פלשתינית, בוא נכיר בחלק מפעולות ההתנגדות לכיבוש כלגיטימיות, נאמר את אלה המכוונות נגד חיילים. הרי זו כמעט-מלחמה בין כמעט-שתי מדינות, לא? דומני שאני מצטרף למתנגדים להצעה, כי בכ"ז אני בצד שלנו, זה הסבור כי במפגעים יש לפגוע, או לפחות להעניש. אך היא ללא ספק מעוררת מחשבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שיש פה משום עיצוב מחדש. גבולות המלחמה והשימוש בכוח מוכרים וידועים (לפחות למי שמתעניין בזה, או שזה התפקיד שלו, או שלא ניזון רק ממקורות חד-צדדיים), וההצעה הזו תואמת במדויק את ההגדרות האלו: פגיעה בחיילים כחלק ממאבק אלים נגד כיבוש היא לגיטימית, זו אחת מהמשמעויות של לבישת מדים. עצם העובדה שהחוק הישראלי לא תואם את ההגדרה הבינלאומית (שישראל מחויבת לה, אגב, אמנת ז'נבה וכאלו), היא עיוות פנימי (לא מפתיע) של ישראל. במורד הדרך הזו הלכנו כבר פעמים רבות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |