בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 24/03/09 17:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פחיתות הכבוד בעיני היא בהפיכתו ל"אובייקט מעניין" במקום לגוף של אדם ספציפי, שהייתה לו היסטוריה, רגשות, אהבות ומחשבות. אגב, מה דעתך (ומעניין גם לשמוע את דעתם של אחרים) על תערוכה כזאת שליד כל מוצג היו מפורטות ההיסטוריה שלו, קטעים מיומנו, תמונות אהוביו והקלטות שלו בעודו בחיים? אני לא יודע מדוע דעתו של המת חשובה למשהו. מצד אחד, התומכים בקיום התערוכה אומרים שעל אדם מת לא חלים הכללים של כבוד האדם שחלים על אדם חי. מצד שני, אותם תומכים רוצים להתחשב בדעתו ורצונו של אדם מת, כאילו יש לו כאלה. מוזר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השניים לא סותרים, עניין בגופו עצמו, וכבוד לדיירו לשעבר כישות שיש בה מעבר לבשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ התייחסות לאדם כאובייקט ולא כסובייקט נחשבת כיחס לא מוסרי. אפשר לטעון שגוף מת אינו אדם, אבל אני חושב שגוף הוא חלק מהאדם (בניסוח גרוע עד מאוד). אדם לא ''מתגורר'' בגוף. אדם הוא הגוף. אני יכול להבין את הטענה שבמותו של אדם אין לו נפש, רצונות ודעות. קשה לי להבין את הטענה שאין לו גוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא דואליסט, וחושב שהאדם והגוף אחד הם. אבל אני נאלץ למתוח קווי מגדר לחייו של האדם וקיומו הפיסי. האטומים שירכיבו את הדורות הבאים עדיין אינם חלק מהאנשים שהם יהיו, וגופות שנרקבו כבר אינם חלק מאדם. אני לא חושב שתהיה לנו בעיה להמנע מדיון מטא-פיסי ולהסכים שלאחר שאדם מת - רגע שאין לנו בעיה של ממש להסכים גם עליו - הוא כבר ''לא שם''. חלק מהתרבות שלנו היא להמשיך ולראות בגופו חלק ממנו ומהקניין שלו, ולתת למת זכויות מתמשכות עליו. לכן אני דורש שהמת יסכים בחייו על שיעשה בגופו. יכל להיות דיון מעניין אם מישהו היה מגיע וטוען שלמת אין שום זכות על גופו, ושכל המבוצע בנ''ל כשר. חבל שלא הגיע עדיין מישהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ''לו''. נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. אז מספיק עם הטיעון של "הוא רוצה / מסכים שיציגו את גופו". מאחר שאין *לו* רצון זה לא רלוונטי. ואם אנחנו מתחשבים ברצונם של המתים למען החיים (כמו שטוען גדי) מותר לנו לשקלל אינטרסים אחרים של החיים פנימה. המושג של בעלות המת על גופו אינו רלוונטי לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לכל מוצג היו מופרטות ההיסטוריה שלו וכו', התערוכה הייתה נראית לי אקסהיביציוניסטית משהו, ובוודאי שונה במהותה ובמטרתה מהתערוכה המדוברת. מצד שני, בוא נחשוב רגע על תערוכה של בובות שעווה של אנשים שהיו פעם - לא אנשים ידועים, אלא אנשים מהשורה, עם היסטוריה, קטעים מהיומן וכו'. אני חושב שהייתי חש באופן דומה כלפי תערוכה שכזו - כלומר, ההצגה של הגופה עצמה היא לא מה שגורם להבדל. מי שמתחשבים בדעתו וברצונו הוא לא האדם המת אלא האדם החי, שהיו לו דעות ורצונות לפני שמת. הסיבה לכך שמכבדים את הרצונות הללו לאחר המוות היא שאם הנורמה בחברה תהיה שלא מכבדים אותם, זה יפגע באנשים החיים שבחברה. אני מניח שאתה יודע את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טוב, גם הרבה אנשים החיים בחברה יפגעו מאי-שמירה על ערך של כבוד המת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ואפשר לנהל דיון ארוך על למה שני סוגי הפגיעות הללו בכלל לא דומים. אתה באמת רוצה להיכנס אליו? חשבתי שאתה כבר יודע את כל הדברים הללו, אנחנו לא באייל מאתמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני לא רוצה. אתה יכול להירגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית מרגיש אותו הדבר אם היית רואה פסל שעווה כמו במקרה שבו היית רואה גופה משומרת? באמת? אני לא. הידיעה שמדובר ב"דבר האמיתי" ולא בפסל מדויק בהחלט הייתה משנה עבורי (גם אם לא הייתי מסוגלת להבדיל בין השניים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, כל עוד זה לא קרה לי בפועל אני לא באמת יודע, נכון? הדבר הכי קרוב שזכור לי הוא מקרה של פסל של חיה שהתלהבתי מרמת הדיוק שלו, ואז הסבירו לי (הייתי קטן) שזה פוחלץ. זה לא שינה לי את התחושה בהרבה, אבל כמובן שעם בני אדם זה כנראה סיפור שונה. אבל לא, אני לא חושב שזה היה יוצר אצלי שינוי מהותי. אולי מעורר את הרתיעה מפני גופות שיש לי באופן כללי (ואולי דווקא מרגיע אותה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |