 |
אני חושב שצריך להיזהר בין "נאורות" כמושג פילוסופי-אידאולוגי ולבין "נאורות" כהגדרה אישית. הראשון מתווה דרך התבוננות על החיים ופרוגרמה מסוימת לדרך שבה אנחנו צריכים/ראויים ללכת. השני קרוב יותר לאיזה קיבעון אידאולוגי שמטרתו ללכת במסלול של התנצחות, עימות, הוכחה, ובסוף נצחון.
אם אני חושב על רגל אחת על נאורות, הרי שהיא צריכה גם לפרק לגורמים את מושג הדעה הקדומה. נראה לי שנאורות כמושג אמורה לקבל את התובנה שפרוק לגורמים בסיסיים לא מעלים את התופעה עצמה, אלא רק נותן לנו יותר מידע, ידע, והבנה לגבי אפשרויות מסוימות. לעומתה, נאורות אידאולוגית עיוורת לעובדה שבנסיון לפרק את מושג הדעה הקדומה לגורמיו הבסיסיים במטרה לאיין אותו, היא למעשה פועלת מותך דעה קדומה שאכן ניתן לעשות זאת.
מהנאורות בצורה הראשונה אני מצפה לגמישות, סבלנות וזהירות. מהנאורות בצורה השניה אני חושב שצריך להיזהר בגלל הצורה הדורסנית בה היא יכולה לפעול.
לכן, אני לא מגנה נסיונות להגן על התערוכה כל עוד הם באים בצורה של התדברות והבנת מקור טיעוני הנגד. אני לא מרגיש נוח עם טיעונים מסוג ה"אנחנו פרוגרסיביים ושוברי מוסכמות, אתם חשוכים ונבערים".
ובעוד אלה מתווכחים עם אלה, השוק החופשי מתעלם מהם בגסות ועושה כבשלו בתווך הציבורי. אני מתכוון לזה שאם אתה פותח את אתר עיתון הארץ (ואולי גם אחרים) מייד קופצת לך לעיניים פרסומת ענקית שמראה צלום מפורט של דמות מהתערוכה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש