בתשובה להאייל האלמוני, 19/03/09 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האדלרים והאווירה שבה הם פורחים אכן מסכנים את כולנו, אבל לא לכך התכוונתי. קל לקחת את הטיעון אד-אבסורדום (וסוג הדיון באייל מעודד דקדקנות שכזו), אבל גם יוסריאן וגם אני התכוונו ברוח הדברים לסכנה ברורה ומיידית. למשל, מפקדיו של יוסריאן המשיכו לשלוח אותו למשימות התאבדות על מנת לשפר את הסטטיסטיקה של הטייסת, ולכן ראה אותם כאוייביו. ניסיתי לרמוז לכך שעבור הורי חייל חטוף, פוליטיקאים מושחתים שמשתינים עליהם בקשת הם לא בני ברית במאבק משותף מול החמאס - אלא בסך הכל עוד גורמים ציניים שחיי בני אדם לא נחשבים בעיניהם. זו חונטה וזו חונטה. והקמפיין נועד להשפיע על החונטה שלנו, לא שלהם. אין לזה לדעתי שום קשר לשאלה מה המחיר הראוי בעבור חייל חטוף. על המחיר הראוי יש להחליט, ובעבור זה יש קבינט, וממשלה. קוראים להם נציגי העם, והעובדה שהם לא העזו לדון ולו פעם אחת בסוגייה הזו מעידה בדיוק על עד כמה הטרגדיה של משפחת שליט מזיזה להם. יש להם רק מה להפסיד מהחלטה בנושא (כל החלטה), ולכן מלכתחילה לא היה להם אינטרס לעסוק בכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההרגשה שלי היא שאתה מראש הבאת את הדיון עד אבסורדום. ניסיתי לשים מולך מראה, אבל זה לא ממש עזר. אם אתה מתייחס רק לשאלת גלעד שליט בלי שום התייחסות להקשר קצת יותר רחב ומתייחס לפוליטיקאים אוטומטית כ''חונטה'' (כולל הסוס המת אולמרט), אין יותר מדי על מה להתדיין איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות, ההקשר ה"יותר רחב" הוא בלוף. או יותר נכון, הוא תאורטי. כשמדברים עליו מעמידים פנים שהמנהיגים שלנו, סוסים מתים או לא, מתנהגים כמו המנהיגים בנאומים של אולמרט. אחריות, שיקול דעת, וכל הבלה בלה. לא קונה את זה. לא מאמין שאדם יכול לגנוב את הציבור שהוא אמור לשרת אותו ביום ראשון, ולהתנהג באחריות לאומית ביום שני. אם היה לו רגש אחריות לאומית הוא היה נוהג במשרה שלו כמו הדיבורים בנאומי ההכתרה - בחיל ורעדה, תחושה שאמורה לקנן בקרב אדם -בוגר- שעם שלם נתון לאחריותו. תגיד, סתם מתוך סקרנות, גם בלבנון האמנת להם? באמת ניסית להבין את שיקולי האחריות הלאומית שהובילו למתקפה הסופית והכושלת בימים האחרונים, לאחר שכבר נחתם הסכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כל כך מומחה בנבכי נפשם של מנהיגינו, מדוע לדעתך הם לא הסכימו לכל דרישות חמאס? האם ייתכן, שבכל זאת, יש טיעונים נגד? אולי הם הכריעו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק בכלל שיש טיעונים נגד, אלא שאני חושב שאלו אינם משמשים אלא כתרוצים. מה גם שאינני מבין - איך ומתי הכריעו בדיוק? מתי הובאה רשימת אסירים לדיון בממשלה? הם לא הסכימו לכל דרישות החמאס מכל מיני סיבות של אגו ותעמולה. אני מניח שרובן קשורות לדרך העגומה מבחינתם שבה נסתיימה המלחמה, הפחד מלהודות בחוסר התועלת שלה, הפחד מלהיות מובסים או להראות מובסים פעם נוספת (עם התרועות המקדימות למלחמה עוד חשבו שתסתיים בניצחון וחילופי שבויים, אבל הניצחון בושש לבוא, מחוץ לתעמולה המופנית בעיקר כלפינו הישראלים). הם בעיקר מתוסכלים, אני חושב - כמה כבר אפשר להכות ולנצח ולנצח את החמאס, ועוד בסוף לשחרר את המנהיגים השבויים שלו? זה מסריח קצת יותר מדי מאותו חוסר כישרון מוכר של הממשלה הזו - היכולת העקבית לקבל באיחור ובמחיר יקר את מה שיכלה לקבל מייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של המלחמה הזו הייתה ''שינוי המציאות בדרום הארץ''. מטררה נוספת שלא הוצהרה הייתה לדעתי להכות בחמאס. בכל מקרה החזרתו של גלעד שליט או החלפת שבויים לא היו חלק ממטרות המלחמה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, טוב, אבל גם את שינוי המציאות בדרום הארץ הם לא השיגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והמטרה של מלחמת לבנון היתה שיחרור החטופים. מה זה בכלל "שינוי המציאות בדרום הארץ"? האם מדובר ברמז דק לפילוסופיה של הרקליטס, אשר טען שלא ניתן להיכנס לאותו נהר פעמיים? הרי לכאורה, "המציאות בדרום הארץ" משתנה משניה לשניה, מלחמה או לא.. "שינוי המציאות", "להכות בחמאס" (כאילו שלא היכינו בו כבר שנים ארוכות), "חיזוק ההרתעה", כל אלו הם משפטים עמומים ולא מדידים, בכוונה, ומשמעותם היא שאנו נתחיל במלחמה מתי שמתחשק לנו. ומה לעשות, אני בכל זאת זוכר את הדיבורים הללו על חילופי שבויים מתוך עמדת כוח בתום מלחמה מוצלחת. זו לא היתה "מטרה" רשמית, משום שלמלחמה הזו לא היו מטרות במציאות - אלא כמעט רק בהקשר של תעמולה כלפי פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה טוב ויפה, אבל אתה הצהרת הצהרה פשוטה בתגובה 506466: "...להיות מובסים או להראות מובסים פעם נוספת (עם התרועות המקדימות למלחמה עוד חשבו שתסתיים בניצחון וחילופי שבויים...". אני בסה"כ הערתי הערה פשוטה בתגובה: שחילופי שבויים או החזרתו של גלעד שליט לא היו חלק ממטרות המלחמה הזו. כל השאר הוא דיון שלך עם עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה, מרות המלחמה האחרונה הוגדרו בעיקר בדיעבד, והיו כנראה (לפחות בשלב ההבניה ההיסטורית הנוכחית) להחזיר את הבטחון העצמי לצה''ל, ואולי גם לזרז את המו''ם לגבי שליט (אם כי נראה לי שהעניין האחרון ירד בינתיים ממצבת המטרות כיוון שלא בטוח שהוא אכן הושג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נראה בדיעבד שאחת מהמטרות החשובות היתה תיקון הרושם של מלחמת לבנון, מעין תרפיה לצבא העם. הפעם יהיה אוכל למילואימניקים, והפעם לא יהיו פלזמות, ותהיה דבקות במשימה, והעיתונאים לא יורשו לעזור לאוייב, וכן הלאה. לכל בעיה תדמיתית בלבנון מצאו פיתרון תדמיתי בעזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ולכל בעיה תדמיתית בשתיהן, מוצאים פתרון דמיוני בשחזור ההסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע, אם כן, הממשלה דנה ואישרה את עסקת רגב-גולווסר? איך זה מסתדר אם התיאוריה שלך על חונטה חסרת קשר לעם? זה מסתדר היטב, אגב, עם ממשלה חסרת עמוד שדרה שמתכופפת תחת לחץ עיתונאי פופוליסטי, אבל מוכנה לשחרר 10 רוצחים ללבנון ולא 400 ליהודה ושומרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומר שמדובר על חונטה שלא איכפת לה מהעם (אם כי, באופן אירוני, איכפת לה מאוד מדעת הקהל) אני לא מתכוון לזה שהם שונאים את השבויים שלנו ומתוך רוע לב מחליטים להשאיר אותם בשבי, אלא לכך שהשבויים הם בסך הכל כלי משחק עבורם. לפעמים מועיל לשחרר, לפעמים לא. עסקת רגב-גלדווסר היתה מול החיזבאללה, לא מול החמאס. ההבדלים רבים כל כך עד שההשוואה חסרת תוכן. ישראל איננה מנסה לשמר עימות מתמיד עם חיזבאללה, וכך אין בחטופים כל תועלת. מטרת המלחמה הכושלת בלבנון היתה באופן מוצהר לשחרר את החטופים - ולכן דווקא אם איננו משחררים אותם, המלחמה היתה לכאורה לשווא. מול החיזבאללה צה"ל ושאר המערכות הישראליות כשלו, ובשל כך אנחנו מוכנים לכבד את החיזבאללה (ובפרט את מנהיגו). "הפסדנו ויש לכך מחיר", זו הגישה מול חיזבאללה - וה"הפסד" הוא של כווווולם. מול החמאס צה"ל רק מנצח ומנצח, ותדמיתו בנרטיב שהממשלה בונה לנו היא בזויה יותר. בקיצור, אין דין שבוי אחד כשבוי אחר. אחרת, למה ללכת רחוק? גם את טננבאום פדינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגביי אל''מ טננבוים נרמז בעבר שהוא ידע כמה דברים שהשתיקה יפה להם, והיה צריך לדעת מה מהם הוא סיפר לשוביו (ולמנוע ממנו לזמר עוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני הוא ישב אצלם מספיק זמן בשביל לזמר די והותר, לא? כלומר שנותר רק הצורך לדעת *מה* הוא סיפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת היסוד היא שתוך זמן מסויים *כל* שבוי יספר *כל* מה שהוא יודע. אלא אם לישראל היו, כמובן, אינדיקציות שטננבאום *עוד לא סיפר כל מה שהוא יודע*, הרי שהצורך לברר איננו בסדר עדיפויות גבוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בברדק הצהלי אף אחד לא ידע מה טננבאום באמת ידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שאלוף משנה, גם אם במילואים, יודע הרבה מאוד דברים, את חלקם הוא כבר שכח שהוא יודע (ולכן צעדי ההתגוננות של צה''ל יהיו מיותרים), ואת חלקם הגופים הרלבנטים לא יודעים שהוא יודע (ולכן לא יפעלו בהתאם). מעבר לזה, סביר להניח ששבוי לא ייספר את כל מה שהוא יודע, ולו רק מהסיבה שבשביל שהוא יספר צריך לשאול אותו את השאלות הנכונות, לא בטוח שהחוקרים של טננבאום ידעו מה לשאול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם חונטה, בשביל מה ההפגנות? תתחיל לאסוף תרומות בשביל לשחד את אולמרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכל'ס, לא יפתיע אותי אם זה היה עובד טוב יותר. בכל אופן, חונטה או לא, בדעת הקהל ובסקרים הם מתחשבים. הרי לשם כך קיימת כל התעמולה כלפי פנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לחונטה להתחשב בדעת הקהל? אנחנו רחוקים מאוד מהבחירות ויש זמן עד אז. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |