בתשובה לרון בן-יעקב, 28/12/01 18:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דב אינו מעוניין בפשרה טרטוריאלית, כך שגם עלייה על מסלול כזה היא כמובן שטות לדעתו. אני יכל לענות לך כאדם שכן מעוניין בפשרה טרטוריאלית. ישראל ניהלה מדיניות רעה במשך 26 השנים שקדמו לאוסלו. המדיניות היתה חוסר-מדיניות. לכל אורך השנים פשוט עסקנו בכיבוי שריפות. השריפות לא התחילו ב67, הם התחילו כבר לפני מאה שנה, אבל ב67 נפתחו בפנינו דרכי פעולה נוספות. לא השכלנו לראות זאת, אלא המשכנו בכיבוי שריפות. מאז 67 ועד 93 נסגר אט אט מרחב התמרון שלנו, עקב חוסר מדיניות, גידול דמוגרפי ביש"ע, ומצב חברתי-כלכלי ירוד. כל זה היווה קרקע פוריה להזנתה של ה"התעוררות הלאומית" בקרב הפלסטינים (מה שאני רואה כפיקציה). הסכם אוסלו סגר סופית את כל מרחב התמרון שפתחנו ב67. הדברים כיום אינם בשליטה שלנו כלל. את השליטה העברנו לדיקטטור שאמור היה לשמש קבלן הביטחון שלנו, "בלי בג"ץ ובלי בצלם", אמר פעם מישהו. מכל העוולות הרבות שעשינו לפלסטינים, אין ספק שהדיקטטורה שיצרנו ביש"ש היא העוול הנורא מכל. ערפת עשה מה שעשה היטלר בגרמניה מאז33 ועד שלהי המלחמה, רמת שטיפת המוח של הרחוב הפלסטיני כיום גבוהה לעין שיעור מזו שהיתה ב93. ההימור נכשל. גם אם ההימור היה מצליח, וערפת היה מעוניין בהקמתה של מדינה פלסטינית, והיה מחסל את החמס והג'יהד, היינו במצב רע מאוד לדעתי. כיום איננו קרובים יותר לפשרה טרטוריאלית. אנחנו רחוקים הרבה יותר ממה שהיינו ב93. מרחב התמרון שלנו כיום, בהקשר של פשרה טרטוריאלית הוא למעשה רק יציאה חד צדדית. עדיין יש מרחב תמרון אותו אין ממשלת שרון מנצלת - העמדת משטרו של ערפת בסימן שאלה, אבל זה קצת סיפור אחר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |