בתשובה לשוקי שמאל, 09/03/09 19:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל מה שאני יכול לומר על "הרגע הזה" זה שהוא מצדיק צעדים - צבאיים, כלכליים ומדיניים - יותר דרסטיים מבעבר (מן הטעם הפשוט שהצעדים בהם נקטנו בעבר לא שיפרו את המצב). אם בכלל זה צריך להחמיר את המצור, או לכבוש חלקים מהרצועה, או לדבר, או להפציץ, אז זה מה שצריך לעשות. מצד שני, עלינו לזכור שיש גם גבול לחנק כלכלי שאנחנו יכולים להשית בלי לעורר עלינו את העולם כולו או להגיע למצב שלא נוכל לסבול את עצמינו. הפעלת הצעדים הדרסטיים מצידינו גם היא הימור והליכה על הקצה (שבלית ברירה עלינו לבצע). חלק מהשיקולים המורכבים הוא למצוא את התמהיל שיביא מקסימום עלות/תועלת (מקסימום שקט במינימום עלות מוסרית ודיפלומטית). לכן אני לא חושב שיש מתכון אחד שברגע נתון אפשר לומר "ככה יעשה". אנחנו צריכים להתרגל לרעיון שהמערכת דינאמית ושכשאנחנו נעשה "ככה" הם יגיבו ואנחנו נגיב וכן הלאה... אם אנחנו מבינים שאין הכרעה קרובה אז צריך להבין ששום צעד - דרסטי ככל שיהיה - לא יהיה צעד אחרון. כשאני אומר אין הכרעה, לא מדובר על הכרעת החמאס. יכול להיות שאת הארגון הזה אפשר להכריע. אבל גם זה לא יעזור להכרעת הסיכסוך הישראלי-פלסטיני. הרי כמעט אין איש שמשלה את עצמו שאחרי שנחסל את החמאס שאר הפלסטינים יחזרו בתשובה אל חיק הציונות. לסיכסוך הזה אין הכרעה בגלל שבשני הצדדים יש קבוצות גדולות מדי שראיית העולם שלהם מסתכמת "באני (הלאומי) ואפסי עוד". כדי להכריע את הסיבסוך, בסופו של דבר, כל צד צריך להכריע תחילה את קבוצת "אני ואפסי" שבתוכו. עד אז, אפשר רק לנהל את המצב פחות או יותר טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להזהר מפירות הרעל שמפיץ שליח הגזענות והפופוליזם הישראלי ליברמן. "הכרעת החמאס" היא אחד מן הפירות הללו. מי קבע ש"הכרעת החמאס" היא בכלל אינטרס ישראלי? דוקא בימים אלו, צף מעל פני השטח ארוע המסמן שינוי מהותי בטיבו של שלטון החמאס. רק גודש הפופוליזם והילדותיות המאפיין את הציבוריות הישראלית בימים אלו (קריא פרשת גלעד שליט) מצליח לכסות ולהסתיר את השינוי הזה. דוקא בימים אלו הודיע שלטון החמאס בעזה שירי רקטות על ישראל בזמן הנוכחי הוא בניגוד לאינטרסים של הפלשתינאים בעזה והם יפעלו כדי להפסיק אותו. אין זה כלל חשוב אם מדובר בהודעה מילולית שאינה מלווה שום עשייה או אפילו בתרגיל רמייה מן הסוג שכבר הכרנו. בציבוריות הפלשתינית נצרבת התודעה שהחמאס רוצה גם לשלוט ולא רק להטיף ולהסית והוא לא מתכוון לתת לכל כנופייה חמושה לנהל לו את המדיניות. מדובר באבן דרך חשובה בטרנספורמציה של החמאס מכנופייה דתית לשלטון של ממש. במקביל בימים אלו מתבררת האופציה המוזרה לפיה יתכן שהחמאס פופלארי יותר בגדה מאשר ברצועה. בנתונים אלו, מי קבע שהפלת החמאס ראוייה בכלל להקבע כיעד של המדיניות הישראלית? ישראל צריכה לקבוע את הרגעת הטרור הרקטי כיעד. כדי להשיג זאת, היא רשאית וצריכה להעמיד את החמאס במצב שהמשך הירי עשוי לסכן את המשך שלטונו. אם החמאס יפול או ישרוד הוא כבר עניין להנהגת החמאס ולעם הפלשתיני. את היעד הזה ישראל לא יכולה להשיג בפועל וגם בתאוריה לא ברור אם הוא ישרת אותה. מדוע אם כן לבנות את כל המדיניות שלנו על קרן הצבי הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם גם פועלים בשטח כדי לממש את אותה מדיניות מוצהרת? אגב, הפסקת־אש זמנית עם ישראל אינה מאורע חסר־תקדים עבור החמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויתר על כן אפילו נניח שהם מנסים, מנין נדע אם הם באמת מסוגלים (המצרים והמנהרות)? אפילו אם מדובר בהונאה בה יד אחת יורה את הראקטה והיד השנייה עושה "כאילו"היא עוצרת אותה, ההונאה לא יכולה להגביל עצמה רק כלפי חוץ. גם תושבי עזה שומעים את ההצהרה הזו ולפחות חלק מהם עשויים להבין ממנה שירי ה"זיקוקים" לכיוון ישראל אינו המדיניות של החמאס. עד כה ההנהגה הפלשתינית הצטיינה לשחק את "שמשון הנעבעך": הם לא יכולים לשלוט בשבאב, הם לא יכולים לגבות מסים, הם לא יכולים להתנגד למעשי טרור פטריוטיים והם לא יכולים לתקן את הביוב. לעומת זאת הם בהחלט יכולים לנסוע במכוניות פאר, לקבל תקציבים ביורו ובפטרו-דולארים ובכלל לשחק אותה אפנדים או איאתולות. כל תזוזה מן המצב הזה היא בעיני התקדמות בכיוון נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה מה שאני שואל אותך: האם זו אכן תזוזה מהמצב הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מנסה להגיד שעצם ההצהרה היא בבחינת ''תזוזה''. ולראייה, עד עתה ראשי החמאס סרבו אפילו להעלות על דל שפתיהם את האפשרות שאיזשהו סוג של פגיעה בישראלים אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הפלשתינים. אני לא מנסה לתת משקל הרה עולם על הצהרה אחת של מישהו בהנהגת החמאס. דעתי היא שיכולתנו לשלוט ולקבוע מי יהיו חביביו ונבחריו של העם הפלשתיני מוגבלת מלכתחילה ומוטב לנו לא להטיל את יהבנו על מי יבחר או ישלוט שם לטווח ארוך. זה לא כל כך מתוחכם וכל כך תאורטי כמו שזה נשמע. למשל בהווה האינטרס הברור שלנו הוא להפסיק את ירי הקסאמים מעזה. מותר לנו לכן לקדם מצב בו המשך ירי הקסאמים יסכן את המשך שלטון החמאס בעזה. האם החמאס יצליח לשרוד את הלחץ שלנו בין ע''י הרגעת הגזרה ובין בלעדיה, פחות רלאבנטי מבחינתנו. כאמור מטבע הלשון של ''הפלת שלטון החמאס'' אינה נכס צאן ברזל של ליברמן וחבריו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |