בתשובה לרון בן-יעקב, 26/12/01 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרים מסוימים מחפה איכות ההגשה על האיכות הטכנית, אבל כך או כך - מדובר באמנים המקפידים על מה שיוצא להם מהפה. גם כאשר שון קונרי מדקלם את In My Life הוא לא שר - אבל הדיבור שלו מוקפד עד הסוף. הוא יודע בדיוק, אבל *בדיוק* מה הוא עושה. הוא יודע שהוא לא יכול ממש "לשיר" - אז הוא מדבר. לא זה המקרה האמור במאמרי ובתגובותי. כנות כשלעצמה, מבודדת מתכונות כגון כשרון ויכולת, נטולת השקעה, אינה שווה מאומה. האמן יכול להיות פצצת כנות מתקתקת, אבל אם הוא לא יודע לעשות את העבודה שלו - שילך הביתה להתאמן. אין כל סיבה לסבול אמן המזלזל בקהל המאזינים שלו - ואי ההקפדה המדוברת הנה זלזול - מהסוג הגרוע ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בעניין הזלזול, שהוא ההופכי של כנות אמנותית _כוללת_. שים לב שמסחריות לא אומרת זלזול. אשר לשון קונרי, פה יש מידה מסוימת של זיוף דווקא מצידו של מפיק האלבום, ג'ורג' מרטין. זיוף מכיוון שלטעמי בדיסק הזה מרטין היה "מלא בעצמו" יותר מהראוי. אבל, אם אתה רוצה לשמוע דקלום של הביטלס שמלא הבעה אומנותית, תקשיב לפיטר סלרס Help או הגירסא שלו ל She loves you המשלבת בין וואגנר ודר' סטריינג'לאב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי אותו בלונדון, והלינק המצורף הוא לא לאותו דיסק ,אבל יש בו את השירים של הביטלס. אזהרה, הקשבה לדיסק הזה מסוכנת לבריאות בגלל רמת הצחוק הכלולה בו. (טעיתי בשיר הראשון, צ"ל A Hard Day's Night) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |