בתשובה לרון בן-יעקב, 26/02/09 7:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הוא כן ענה. לדעתו דיבור ישראלי עם הרש''פ לא מחזק אותה, אלא להיפך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי משהו ספציפי כמו שאת כותבת, וגם לא נימוקים. עברתי פעם נספת על תגובתו והמשפט "לפעול ע"פ האינטרסים שלך. לא כל פעולה כזו היא בהכרח מזיקה לכל מי שסביבך" מפספס לדעתי את מה ששאלתי. המוקד איננו הנזק הפוטנציאלי ש[אי-]פעולה ישראלית תגרום לרש"פ אלא הנזק שכבר נראה במקצת בעין שנגרם לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי אותך נכון, אתה טוען שאי הדיבור עם הרש"פ בזמן ההתנתקות הביא להתחזקות החמאס ברצועה ובגדה. אני חושב שזה לא נכון עובדתית ותאורית. עובדתית, החמאס זכה בבחירות עוד לפני ההתנתקות. תיאורית, איני רואה על מה היה צריך או אפשר להידבר עם הרש"פ. מאחר ויצאנו מכל הרצועה + אזור ג'נין בגדה, מה עוד יכולנו להציע להם ומה בכלל יכל הרש"פ להציע לנו? נראה לך שהרש"פ היה מסכים להשאיר את ציר פילדלפי בידינו או מתחייב למנוע ירי ראקטי מתחום עזה? ואין צורך להזכיר את המחיר שהימין ההיסטרי היה גובה משרון על שיתוף הפעולה עם אש"פ. דה פאקטו היתה הסכמה שהתבטאה בהסכמים על ניהול המעברים. כל מו"מ מעבר לכך היה הופך אותנו לבני ערובה של תעלולי הרשות. אני מבין את הטיעון "היה צריך לנהל את ההתנתקות בהסכמה עם אש"פ" כטיעון של אנשי שמאל שלא מסוגלים להודות ששרון עשה משהו רצוי שהשמאל ככל הנראה לא היה מסוגל לעשותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינית פועל אחד קטנטן וסימן פיסוק בשאלה שלי: הפכת את "האם יביא?" ל"הביא." האם אי-התדברות עם החמאס תעזור להתחזקות החמאס בעוד הרש"פ/מאזן נחלש בגדה, ונתנתי נימוקים בתגובה למעלה (השיחות במצרים, שיחרור אסירים, מזרח י-ם). אני לא רואה מה ג'נין ופילדלפי קשורים לשאלה (מעבר לעובדה שכמובן יש הקשר - לא קשר - רחב) ומדוע צריך תמיד להתנקז להתנצחות נגד "אנשי שמאל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע צריך תמיד להתנקז להתנצחות נגד "אנשי שמאל"? אולי באמת לא צריך, אבל הטיעון "היה צריך להתנתק אבל בהסכמה" הוא באמת מאפיין מרכזי של מחנה השמאל הדבק בהידברות עם פלשתינאים ואינו מסוגל לפרגן לשרון. לגבי היתר, אני יכול רק לחזור ולומר שאינני כותב נגד הידברות עם הרש"פ או בעד החרמתו. כעובדה, במשך יותר משנה, בתקופת כהונתו האיומה של אהוד אולמרט התקיים דו-שיח עם הרש"פ בתנאים אידיאליים (קריא, היה ברור שלא מדובר בהסכם ממשי לביצוע, אלא בשיחות שנועדו להכין הסכמי מגירה שיחכו לשעת כושר לשם ביצוע). ובכל זאת, עד כמה שניתן לשפוט ללא מידע של ממש מבפנים, השיחות הללו לא הניבו דבר והתבררו כמו יתר העלילות של הצמד אבו-מאזן ואולמרט כמשיכת זמן והונאת דברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הימין לא רצה בהתנתקות, עם או בלי הסכמה, או בגלל שהוא לא רוצה לוותר על שטחים או בגלל שקודם כל צריך לחסל את הטרור. השמאל לא רצה בהתנתקות ללא הסכמה בגלל שהוא חושב שעדיף פתרונות משותפים. אז מי כן רצה התנתקות ללא הסכמה? שרון. ושרון, שבהקשר הזה הוא ימין פאר אקסלנס, רצה התנתקות ללא הסכמה כדי לחסום התדברות על הגדה (ראה יעלון, וייסגלס, הלוי ועוד). אז מדוע השמאל "אינו מסוגל לפרגן לשרון" אם שרון הלך כנגד הימין והשמאל, אבל מתוך תפישה ימנית קשוחה? לא הרבה פירגנו לשרון, ומדוע שיפרגנו לו כאילו מדובר באיזה הישג אישי מחוץ להקשרים פוליטיים ואידאולוגיים, ולא במעשה שמימין ומשמאל (לשיטתך) התנגדו לו וגם הביאו נימוקים רציניים. "לא לפרגן" משמעותו המפורשת צרות עין וקטנוניות לא עניינית. זה לא המקרה בהנתקות מעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השמאל שלא רצה בהתנתקות'' זה רק חד''ש. המערך ומרץ הצביעו בעד. בלעדיהם זה לא היה עובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לי להציג לך פינה מסויימת של המציאות. יתכן ש"חתיכת המציאות" הזו קיימת בדמיוני בלבד ובכל זאת. נניח שקיימת קבוצה קטנה בשמאל הישראלי הרואה בשליטתנו על השטחים הכבושים את המקור לכל מה שרע במציאות הישראלית. הם מאמינים שיציאה מהשטחים היא פתיחה הכרחית לשיפור המצב הישראלי-פלשתיני. נשאלת השאלה, אם היציאה מן השטחים נדרשת ע"פ האינטרסים של ישראל (בין היתר מפני שהיא תואמת את האינטרס ארוך הטווח והכללי של הפלשתינאים), האם צריך להמנע ממנה רק משום שברגע הנוכחי ובתנאים הנוכחיים הפלשתינים אינם רוצים (להופיע) כמשתפי פעולה עם הפינוי ו/או אינם מוכנים (יכולים) לשלם שום מחיר בתמורתה? אם חברי הקבוצה ההיא אומרים לכך הן, משמע שהם אומרים שישראל צריכה להציב אינטרסים פלשתיניים (שוליים ורגעיים ככל שיהיו) לפני האינטרסים שלה עצמה. במקום לשבח את שרון על עצם המעשה (ולא משנה מדוע ולמה עשה אותו) בוחרים לגנות אותו בשל האופן ובשל הנסיבות הנלוות (שרובן כלל לא היו בשליטתו). קבוצה קטנה אחרת (הכוללת כנראה גם אותי), סבורה שלטווח הרחוק לא ניתן לקיים מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית על טריטוריה הכוללת (כמעט) רוב של אזרחים לא יהודים ובאופן כללי עוינים. הצורך להבטיח רוב יהודי מסיבי הוא כל כך חיוני בעיניה שהוא מצדיק נטילת סיכונים בטחוניים ממשיים ומיידיים. מן הקבוצה הזאת, אתה מצפה, שתתנה את תוכנית ההצלה הדחוקה שלה בקיום הסכמות דו-צדדיות, ובכך שהתוכנית תהי תואמת את האינטרסים של קבוצה זו או אחרת בהנהגה הפלשתינית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה עוזר, אני רק יכול להעיד ש''חתיכת המציאות'' הזו קיימת גם מחוץ לדמיונך - לפחות בעוד דמיון אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? מה לא ספציפי ולא מנומק ב כל עזרה ישראלית למישהו בעולם הערבי, הופכת אותו אוטומטית למשת"פ ובוגד בעיני הציבוריות הערבית, כך שכל עזרה היא חרב פיפיות. ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |