בתשובה לראובן, 22/02/09 11:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עיינתי לא מזמן בספר שעשה הרבה רעש בשנות ה-50 של המאה הקודמת. The Two Cultures של Snow. בספר הוא מדבר על האיום שבדיכוטומיה של שתי תרבויות אחת מהשנייה. תרבות אחת היא המדעית והשנייה היא של ההומניסטיקה והאמנויות. מעניין ששם הוא מדבר על אמנים כריאקציונרים, שמרנים ונוטים ימינה, בעוד שהמדענים הם פרוגרסיביים, ליברלים ושמאלנים/קומוניסטים. הוא כמובן רואה תקווה לאנושות בפרוגרסיביות של המדע. מהפכת שנות השישים שינתה את כל זה, כמובן, והפכה את האפיונים הללו על פניהם. מעניין לראות כיצד מתגלגלים רעיונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סנו גם חושב שהבנת החוק השני של התרמודינמיקה שקול להכרות עם שייקספיר. אני חושב שמדד אחר ויותר מדוייק לקביעת הדיכוטומיה זה צריכת החשיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איזה. המרוקאי דווקא משמש את מעמד הצווארון הכחול באיים הבריטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צווארון כחול? זה שמאל או ימין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחורי כמה פיינטים בצוהוריים + שאכטה-שתיים מהמגולגלת, איך אפשר להבדיל בין ימינך לשמאלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שגילית בעצמך, השמאל והימין די רגישים בעניין הזה, אפילו תחת השפעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכרוני דווקא ההארד-קור של השמאל העולמי, המאואיסטים, אמרו משהו על אופיום להמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מארקס, קצת למעלה ממאה שנה לפני מאו. אבל באמת מה זה משנה, מארקס, סטינג, ג'יימס בונד, יוהאן סבסטיאן פוצ'יני, כולה אותו דבר, זקנים פתטיים (או פאתטים זקנים?) שעברו את גיל ארבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נשאר רק לדעת: כלכלה זה מדע או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום אופן. כלכלה זה אמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע. היפוך דומה אירע לשימוש בדגל בתרבות הפופולרית. כשמיק ג'אגר(?) הופיע בתחתונים עם היוניון-ג'ק זה נחשב חתרני ואנטי-פטריוטי. כעבור ארבעים שנה זוועות כמו http://www.libertyfilmfestival.com/libertas/wp-conte... הן שיא הפטריוטיזם והממסדיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו מיק ג'אגר, הנה הוא באוסקר. מזכיר קצת את הסצנה מ"בית החיות" כשמקרינים תמונות של המועמדים החדשים ל"דלתא פראט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני היחידה ששמתי לב כי אנג'לינה ג'ולי, מצוידת בגבר החלומות1 בראד פיט, ועוד איזה תריסר ילדים מאומצים ונולדים, חלומו היבש של כל דיק זכרי ל-BlowJob רטוב וידידותי מ'שפתיים אלו נועדו למציצה', נראית (28)מיליון דולר בשמלת נשף ואקססוריס על השטיח האדום, אחלה שיער ונעליים - נשקפה לאורך מהלך הטקס והמבוא לו כאחת שסובלת מחמיצות וצרבת? כאילו מה, ג'ניפר אניסטון עדיין מטרידה את מנוחתה? http://www.flickr.com/photos/mycine/3303056331/ והכי שמחתי לאיד פורמן ובאשיר כשנותרו יתומים מאוסקר. זה בדיוק מה שלא מומלץ לתעשייה כאן להתמקד בו. עוד חרא של יוצרים ישראלים בגנות הציונות. לא שלא זרמתי עם קייט ווינסלט היבשושית לקבלת פסלון זהוב לאחר אינספור מועמדויות. בינינו, מגיע לה יותר מאשר לזוללת הפרסים המפלצתית בשם המעפעפת הסידרתית של הוליווד. טוב גם שהפסיכי החולני והאלים רורק נותר ללא האוסקר בדרכו לתהום הנשיה. אף פעם לא סבלתי את היותו כלב תקיפה לגרועות שבנורמות. שון פן לפחות מייצג ערך. ויש לו את החיוך העקמומי הזה שעושה לך לרצות לנחם אותו עם כוס קפה על הבוקר, או כוסית קנטאקי ברבון בדרך לבוקר. או סתם כוסית מהדרום. 1 העיקר שיקירנו ג'ורג' קלוני יעשה לנו ילד/ה. עדיף שישייה. ג'ורג' קלוני [ויקיפדיה] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |