בתשובה לדנידין, 28/12/01 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי אלא רק הופך אותה. לטענתו אנו נזהה שיר לא רק על סמך שיוכו לסוג זה של טקסטים באמצעות "הוראה מגבוה" אלא אם נזהה בו אלמנטים שהוגדרו בפנינו כשיריים. אבל גם הסבר זה לא מאתר תכונות שיריות אמיתיות ולמעשה עושה אותו דבר: הוא אינו "מנחית" עלינו כי הטקטס שלפנינו הוא שיר אלא מגדיר לנו קריטריונים לזהותו ככזה. אז לא מסגרת השיוך היא חיצונית אלא הקריטריונים הם חיצוניים. אנו נזהה שיר אם יש לו תכונות שמקובל להגדירן כתכונות של שירה, אבל האם תכונות אלו כשלעצמן הן שיריות?? האם התכונה היא שירית כי יש בה משהו מיוחד לשיר או כי פשוט היא מוגדרת ככזו מסיבות חיצוניות? דרך אגב, מאיזה אתר לקוח המאמר הזה? אולי יש שם מאמרים נוספים. בעמוד המאמר אין קישור לאתר וגם תוך משחק בכתובת לא הצלחתי להגיע אליו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי פרטים על האתר מעבר למה שמופיע שם ב URL. כפי שציינתי בכותרת הגעתי אליו דרך גוגל. אגב, בשעתו הצגתי שאלה ("אתגר לאור ולדרור") ולא נעניתי. נראה לי שהיא שייכת, במידת מה, גם לפתיל הזה ואודה לך אם תחפוץ להשיב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מפלאי הגוגל: זוהי רשימה של הדפים המקושרים אל הדף הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצים לשמוע ממש ת'אמת? נשבר לי הזין ממאמרים. אחרי שלוש שנים של מאמרים על תורת הספרות, על ספרות עברית, על בלשנות, על לשון, על הסטוריה, על אסתטיקה - נשבר לי. יש כל כך הרבה לקרוא, כל כך הרבה לדעת, שכבר אין לי כוח יותר. אני אף פעם לא אדע הכל ואפילו לא חצי אז חבל כבר על הניסיון. אין ברירה אלא לפתח דיונים בשאלות שכבר מזמן נמצאו להן תשובות. אין ברירה אלא לשוב ולגלות את מה שכבר גילו מזמן. ועוד בטח שהכל באנגלית (אם כי קלה) והכל מרצד לי פה מול העיניים. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאלף לקרוא את מאמרה הקצר של גרטרוד שטיין בפורמט של שורה קצרה לאחר משניה, מול תבנית פסקאות. כל טקסט, דחוס וכבד ולא עודפי אינפורמטיבית ככל שיהיה, הרי שעריכתו בתבניות שורה-קצרה, תהפוך את הקריאה להתנסות שונה בתכלית. הקורא יחוש מייד בהקלה ובריווח עקב ניהול שונה של משאבי עיבוד המידע -הן המתפנים שוב ושוב, והן המתגייסים בקלות לקראת השורה הבאה. הוא מתנסה לראשונה ביכולת זמינה ומורכבת להקיף בהינף קשב את מרחב הטקסט כולו. האפקט של stanza format מהמם, ותרם רבות לתחושת המגיה שבתצורה השירית. קצת גנאולוגיה (התחקות אחר המקור) לא תזיק. בעת העתיקה, הועברו באופן זה גופי אינפורמציה נרחבים -הסטוריים, מיתולוגיים ואחרים -ומכל מקום, כאלה שדרשו פריסה נרחבת של נאראטיב מורכב ומסתעף. זאת בניגוד לנוסחאות קצרות כגון תרופה כלשהי, שאין צורך לרקוח אותה מגורמים שונים ובאופן מורכב. אדם יחיד, ולעיתים כמה אנשים במחולק נשאו בזכרונם באופן לכיד את קורפוס הידע הזה. לשם למידתו וזכירתו, באופן המאפשר גישה אקראית random access לקטעי משנה (בניגוד לזכירה בה להגיע לקטע כלשהו יש לזכור באופן סדרתי את כל הקטעים בזה אחר זה עד למקום המבוקש) היה צורך לערוך את קורפוס הידע בצורה שירית. הכוונה קודם כל לעריכה לסטנצות, ואחר למקצבים וחריזה. כך, שירת הומרוס מ-800 לפני הספירה, הינה קורפוס כזה. זאת שירה הנושאת ידע היסטורי, קטעי נסיון מדיני ואסטרטגי, פסיכולוגיה בין אישית וידע מיתולוגי האמור לקבוע את כללי התנהלות העולם. זכירתו ויצוגו של קורפוס ידע כזה תוך איפשור ניהול מידע זמין הינו הדבר שיצר את הצורך בעריכה בתבנית שירית. בנוסף, התבנית השירית אפשרה מעין עמדה של כבוד והעדפה לידע זה, ביחס לאינפורמציה רכילותית למשל, שגם היא בעלת מבנה של נאראטיב. התבנית השירית יוצרת מעין עמדה קוגניטיבית ורגשית של ראיית המושא שלפניך בבחינת מה שמרטין בובר כינה תצורת ה- I-Thou |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך בטוח. אומנם טענותיך בעניין היתרונות הקוגניטיביים אפשריות כשלעצמן אבל אני לא בטוח לגבי יישומן. כתיבה בשורות קצרות "סתם",כמו שעשית כאן למעלה, לפחות עבורי, אינה מקלה על הקריאה אלא פשוט מעצבנת. לכן אני שונא שבירת שורות שאין לה מטרה וסיבה. האופטימום הוא חפיפה בין השורה למשפט. שנית, החריזה לא התחילה אלא במאה ה-10 לספירה. המשקל קדם בהרבה זה נכון, אולם למיטב זכורני, הטקסטים הקדומים אינם מחולקים לבתים כלל. אלא פשוט בית אחד או לפחות קבוצת בתים מאוד מאוד ארוכים. החלוקה ולמעשה עצם הכתיבה של היצירה ההומרית היא מאוחרת ליצירה ונעשתה בצורה מלאכותית על ידי אחד השליטים ביוון העתיקה. החלוקה של היצירה הזו ל"שירים" או "ספרים" נעשתה מאות שנים לאחר היווצרות היצירה. לגבי יצירת הומרוס כבר נטען ונאמר כי לא "נזכרה" פשוט כי לא ניתן לזכור ככזה קופוס אדיר של מידע אלא "בוצעה" שוב ושוב לפי כללים נתונים וקווי עלילה מוכנים על ידי "הזמר הנודד". השורות הקצרות והמשקל בהחלט הקלו על הזכירה על השימוש בתבניות. ולסיום, אם אני זוכר נכון, כמעט ולא היה צורך להבדיל שיר מלא שיר פשוט כי לא הייתה פרוזה בתקופה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי השורות הקצרות בתחילת הערתי אינן מכוונות, אלא יצאו כך ללא תקנה לאחר שהקלקתי על "עבור". שם, מכל מקום, ההפרדה הינה באמצע הפסקה, ולכן שרירותית וסתמית, ולכן אינה מעוררת חוויית שירה. "שבירת שורות שאין לה מטרה וסיבה". ערכה של אמנות העריכה השירית הינו אכן בכך שהשבירה אינה סתמית אלא ההפך מכך. וכאן יש להדגיש -כל שורה *מסיימת* עניין נתון, חותמת Seals אותו. במובן מסויימת אין היא משאירה "עניין לא גמור", אלא יוצקת מתח ומבחינה מסויימת מסיימת וחותמת אותו לפחות חלקית, ולפחות בהקשר ספציפי. בכך היא מגייסת אך גם מפנה משאבים. זוהי האומנות הגדולה של הכתיבה השירית בסטנצות. "הטקסטים הקדומים אינם מחולקים לבתים, אלא פשוט בית אחד, או בתים מאד ארוכים". מה שכמובן מחזק את טענתי שמדובר *בקורפוס של ידע*, וכזה המחייב עמדה מסויימת של יראת כבוד, העדפה ואולי אף מידה של חוסר ביקורתיות והיעדר שינוע קוגניטיבי מצד הקורא כלפי הטקסט, בבחינת "כזה ראה וקדש". לגישתי, אופן יצוג קוגניטיבי מסויים ועמדה *אוריינטטיבית* (כזו בה אתה פוער זוג עיניים ואישונים גדולים ותמים, הדופק שלך מואט, מוליכותו החשמלית של עורך משתנה, קיימת התרחבות כלי דם במוחך vasodilation וקבוצות גדולות של נירונים במוחך יורים באופן אחיד בהפסקות קבועות, מה שקרוי "דפוס אלפא" במדידות EEG) כשאלה מתחייבים כלפי אינפורמציה מסויימת, הם המצע המחייב את התבנית השירית. והם המצע שהביא ל*פיתוח* רב שנים, אך בהתאם למצע זה, של *אמצעי* ההבעה השירית ותבניותיהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |