בתשובה לעומר, 09/02/09 0:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השוק הפיננסי הוא ליבתו של הקפיטליזם. אני לא חושב שהמסקנה היא במישור הרגולטיבי. זאת טמינת הראש בחול. ההנחות האידיאולוגיות שאומרות שאנשים שעובדים למען האינטרס העצמי שלהם יוצרים טוב כללי קרסו להן ברעש גדול. לא מדובר על איזו הונאה או שתיים בשולי הפעילות הכלכלית, אלא על הפרכה אידיאולוגית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש הטוענים שהמשבר נגרם דווקא כתוצאה של מדיניות הבנק המרכזי האמריקאי, והאווירה הפוליטית של "בית לכל פועל" ו"נבזבז היום ונמחזר חובות מחר". אני לא יודע מה משקלן האמיתי של ההתערבויות הפוליטיות בכלכלה האמריקאית, אבל בכל אופן הן קיימות במידה רבה מאוד, ולכן קשה לומר שהכלכלה שם מתנהלת על פי המודל הקפיטליסטי הטהור או ה"אידאולוגי". לכן לא ברור לי כיצד אפשר לפסול אידאולוגיה על סמך ניסוי שלא נערך. 2. האם ידועה לך אלטרנטיבה כלשהי למודל הקפיטליסטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. המשבר לא נגרם רק ממדיניות פוליטית. אבל בוודאי שהמשבר קשור לאווירה ומדיניות פוליטית (שכללה הסרת רגולציות ועידוד הצריכה). אם השוק לא מסוגל להתגבר על מדיניות פוליטית מזיקה -לא כפייה, מדיניות - מה הוא שווה? תמיד יהיו אינטרסים פוליטיים. לא צריך לערוך ניסוי כדי לפסול אידיאולוגיה לא מציאותית בעליל. 2. ידועות לי אלטרנטיבות שונות (מרקסיזם, סוציאל-דמוקרטיה וכולי). אני מקווה שהמשבר הנוכחי יביא לפיתוח תפיסות נוספות ועדכניות של החברה האזרחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. קיימת תפיסה כזו כבר כמאה שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תפיסה שקיימת כבר יכולה להיות "נוספת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא נוספת ביחס לניאו-קונסרבטיזם ההגמוני של שלושת העשורים האחרונים וביחס למרקסיזם ולסוציאל-דמוקרטיה כתפיסה פחות קיצונית ועדכנית ביחס לשלוש התפיסות הנ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כבר היה ''וכולי'' בתגובה המקורית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הטיעון שלך צריך להעלות את מרזל לשלטון. לא ברור לך כיצד אפשר לפסול אידאולוגיה על סמך ניסוי שלא נערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן הוא זה שטען שהיה ''ניסוי'' שהפריך את האידיאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון במובן העקרוני של מסחר בהון ו-''כסף לשם כסף''. אבל לצורך העניין, הכלים הפיננסים שאחראיים למשבר הם לא יותר מאמצעים טכניים כדי ללוות מהעתיד או לחסוך לקראתו (במקרה של צפייה לצמיחה או חיובית או שלילית, בהתאמה) - פונקציה חשובה שאינה לגמרי תלוייה בשיטה כלכלית זו או אחרת, ואין לה נגיעה לשאלות של צדק חלוקתי, נואנסים של שוויון, יחסי פרט-חברה ושאר הקווים שבד''כ חוצים אידיאולוגיות כלכליות. גם אחרי המשבר נראה לי ברור ששוק פיננסי הוא דרך מוצלחת מאד למלא את הפונקציה הזו, כלומר לשקלל לפעילות הכלכלית בהווה ציפיות עתידיות. אתה צודק שרעיון השוק החופשי כשל. אבל הקונספט של ''כשלי שוק'' הוא לא איזשהו מושג מחתרתי אנטי-קפיטליסטי, אלא מושג ששייך לזרם המרכזי - וזה כל מה שהיה כאן. המסקנה שלי היא שצריך לתקן אותו, לתכנן וליישם איזושהי רגולציה שתתמודד איתו מבלי להפריע להתנהלות השוק, ולהמשיך הלאה בחיים. אז אלא אם האידיאולוגיה אליה אתה מתייחס היא גרסה בלתי-מתפשרת של ''שוק חופשי'' (שזה לא כמו לומר ''קפיטליזם''), אני לא רואה מה בדיוק הופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נגד שווקים פיננסים, כמובן. מה זה רגולציה בלי להפריע להתנהלות השוק? למשל, הרעיון של בונוסים במקרה של הצלחה ושום-דבר-לא-קורה במקרה של כישלון התברר -הפתעה- כטיפשי למדי. הוא עודד מנהלים וסוחרים לקחת סיכונים לא הגיוניים. והסתבר שמי שישלם על זה בסוף הם המשקיעים הקטנים. עכשיו המדינה, שמצילה את המערכת הפיננסית, מחפשת מודלים אלטרנטיביים לתגמול מנהלים. אם המדינה תתערב בשכר מנהלים, בדרכי תגמול וניהול וכולי, האם זה רגולציה בלי להפריע להתנהלות? בעיניי, זה לא רציני לשמור על האידיאולוגיה ולהגדיר כל שינוי כ"סטיות ממנה". האידיאולוגיה עצמה השתנתה. וזאת רק דוגמא אחת מני רבות שנתקלתי בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה לא מבין לאיזו אידיאולוגיה אתה מתייחס. חשבתי של-''עסקת חבילה'' שבד''כ מכנים ''קפיטליזם'', אשר מבלי לנסות לדייק בפרטים, תופסת עבודה בצורה אינסטרומנטלית, רואה ברכוש פרטי ערך חשוב, מקבלת את מושג הכסף וההון, מאמינה בשוק (תוך הכרה במגבלותיו) כאמצעי המרכזי לעשייה כלכלית, ורואה בו ככלי העיקרי לחלוקת רווחה בחברה (על האי-שוויונית הכרוכה בה). אני באמת לא רואה כאן יותר מכשל שוק נקודתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס יותר לאידיאולוגיה הרפובליקנית, ניאו-שמרנית שיש לה נטייה שוקחופשיסטית. אני לא מתמצא בווריאנטים שלה. בנוגע ל''קפיטליזם'', לפחות אני מכיר את המושג יותר כאידיאולוגיה רחבה שמציינת תקופה היסטורית ומתאפיינת בצבירת רכוש פרטי (אצל מארקס ואצל מקס וובר) ולא כשיטה כלכלית ספציפית. גם הסוציאל-דמוקרטיה נכנסת תחת כנפיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר ללוות מהעתיד, לפחות לא המערכת הכלכלית כמערכת סגורה. אלו כלים טכניים שמאפשרים לגורמים מסויימים מהמערכת ללוות מגורמים אחרים תוך שיערוך של סיכונים ורווח. אפשר לחסוך חלק מהתשומות של המערכת - למשל משאבים פיזיים, בעוד שאחרים לא ניתן לנצל אלא מייד (עבודה למשל). ובוודאי שלאור זאת לכלים הטכניים יש נגיעה חזקה מאוד לצדק חלוקתי, יחסי פרט-חברה, ולמעשה לכל דבר כמעט. הכלים הטכניים הללו שיערכו עד לפני זמן מה את התפוקה שלך מעבודתך לעומת התפוקה של מי שהחזיק אג''ח קונצרני בבורסה. גם היום הם עושים זאת, גם אם בצורה שונה מאוד. זו המשמעות של ''חלוקה''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |