 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושבת שקלעת בול לרעיון של "האוהל האדום", שהספר מייחס לו חשיבות כה רבה. ואף על פי כן, כנראה זו פנטזיה: אף אחד לא הזכיר בדיון כאן או במקום אחר אף אנתרופולוג או חוקר ארצות שנתקל בתופעה כזו אצל איזשהו שבט קיים. אנקדוטה נגדית: חלק מעולי אתיופיה קיימו מנהג של "בית נידה" כאשר עלו ארצה, וגם אצלם לא היה סינכרון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי בעבר על "בית הנידה" אצל עולי אתיופיה וכנראה גם אצל האתיופים עצמם - הלא-יהודים, וכן זכור לי גם משהו על "בקתות ירח", בעלות תפקיד דומה (בלי שדובר שם על סנכרון), בכמה שבטי אינדיאנים במערב ארה"ב ובדרום אמריקה. אבל האם "האוהל האדום" שעליו מדברת דיאמנט, כלומר אוהל משותף לנשי השבט/המשפחה בזמן הנידה - מבוסס על התנ"ך? איפה בתנ"ך זה מופיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי זה לא מבוסס על התנ''ך אלא פרי דמיונה של המחברת. מה שכן קיים בהלכה היהודית, עד היום, הוא דין הרחקה בין איש לאשתו בימי הנידה. בימים אלה אסור לקיים יחסי מין, אסור ליצור מגע של חיבה בין בני הזוג, ויש נוהגים אפילו להפריד את המיטות. אז הרחקה יש ומקורה בתורה, אך בתקופה מאוחרת בהרבה מן התקופה עליה מסופר ב''אוהל האדום''. ובכל זאת מכאן ועד שיכון הנשים ה''נידות'' באוהל נפרד המותר לכניסה לנשים בלבד עוד ארוכה הדרך... ובמחשבה שנייה עולה בי זכרון עמום שבתורה (נדמה לי שבתקופת נדודי ישראל במדבר) אשה נידה אמורה לצאת לתקופה מסוימת ''אל מחוץ למחנה'' אבל אני לא בטוחה שזה מדויק וגם לא יודעת מה בדיוק זה אומר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |