בתשובה לLG, 02/02/09 0:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הלואי עלינו ועל ארה"ב מיתון ארוך ומיגע כמו של יפן בשנות ה-90 . על פי האתר של ג'ון ויליאמס המשתמש במדדים שלפני שנה מסויימת בה הם שונו , האבטלה בארה"ב היא היום 17.5% . גם אנחנו חוזרים לממדים של האבטלה בתחילת שנות ה-2000. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין, אם לצטט מ"אוצר הבדיחה הפוליטית": אופטימיסט: עוד שנה נאכל כולנו זבל פסימיסט: מי יודע אם יהיה מספיק זבל לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התסריט החיובי, מבחינת (היהודים ב)ישראל, אומר שבתקופות מיתון גלובלי יש עליה באנטישמיות ואז יותר יהודים באים לכאן, וזה טוב. התסריט הגרוע אומר שארה"ב תתכנס בתוך עצמה כדי ללקק את פצעיה ולא תשקיע משאבים כלשהם כדי לתמוך בנו (ובמצרים) צבאית וכלכלית. בנוסף, מיתון במדינות ערב עלול להוביל לתסיסה חברתית, שתתורגם להקצנה ביחס העוין לישראל. מצד שני, אולי עולם עוין שכזה יביא את מנהיגינו לעשות סוף סוף שלום עם סוריה. ודרך אגב, הצעדים הנוכחיים של ממשל אובמה לא מבשרים טובות. רוב האנשים שמונו לתפקידים כלכליים בכירים הם אלו שהביאו על ארה"ב את המשבר הזה ותמכו בניפוח בועת האשראי, למעט יוצא מן הכלל אחד: פול וולקר, שהיה נגיד הבנק הפדרלי לפני עשרים שנה ונקט אז צעדים מאד לא פופולריים כדי להבריא את הכלכלה האמריקאית מהשילוב של מיתון ואינפלציה שהיתה שרויה בו. וולקר מונה ליושב הראש של מועצה כלכלית מיוחדת, חוץ-ממשלתית, שתפקידה לייעץ לאובמה כיצד לטפל במשבר, אבל לא ברור מה יהיה משקלה המעשי של המועצה בתהליך קבלת ההחלטות בממשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שהאנשים הללו אינם יכולים לעשות את הדברים הנחוצים.היתה לנו פעם תביעה על רשלנות רפואית וזכינו בה. הרופא נשוא התביעה, הוא היום הרופא הטוב והקפדן ביותר במחלקתו. משה דיין, האיש שאמר "טוב שארם בלי שלום משלום ללא שארם". הוא היה אחד המנועים העיקריים בהסכם השלום עם מצרים. האנשים שעובדים עם אובמה כתבו מאמרים הנוגעים למשבר הנוכחי; אינני זוכר מי מהם, אבל למשל, הם כתבו בזכות חיזוק האיגודים המיקצועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אובמה באמת רוצה להבריא את הכלכלה האמריקאית, הוא צריך להיות מספיק אמיץ כדי להסתפק בקדנציה אחת, כפי שקרטר עשה כשמינה את וולקר לנגיד הפדרל רזרב. קרטר האמין שמיתון עמוק (אבל קצר) יחלץ את אמריקה מהמשבר הכלכלי שנקלעה אליו, וידע גם שיש מין מנהג שכזה שכאשר בחירות קורות בזמן מיתון, מחליפים נשיא - כלומר אותו. מין אינטגריטי שכזה. האנשים שמינה אובמה היו חסרי חוט שדרה כאשר התנפחה בועת האשראי: הלובי של בנקאי וול סטריט לחץ להמשיך לשדר "עסקים כרגיל" גם אחרי שצחנת תאוות הבצע והפזיזות, בעיקר הפזיזות, העלימה כל ריח אחר. מדובר בכלכלנים מקצועיים שפשוט עמדו מן הצד וראו איך אינדיקטורים כלכליים בסיסיים, משיעורי שנה א', מגיעים לערכים היסטריים, בלתי שפויים בעליל, ולא נקטו שום פעולה, לא הביעו שום מחאה. להיפך, הם גם תקפו את אלו שניסו להתריע. אלו אנשים שבאים מחוג חברתי מסוים שאליו הם מחויבים. לצפות מהם להביא שינוי יהיה בערך כמו לסמוך על אלי ישי שיחולל רפורמה בחינוך הממלכתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב מה שאתה כותב כי אתה תופס את מיקצוע הכלכלה כמקצוע אובייקטיבי -כמדע. את העיסוק הכלכלי כעיסוק בפני עצמו ואמור להיות מנותק מהפוליטיקה. האמת היא כמובן אחרת; היות שהפוליטיקה והכלכלה הן למעשה יישות אחת, אז אותם מרצים שתאומיהם הרצו לך משהו במבוא לכלכלה, עשו דברים אחרים ואפילו הפוכים. השיטה הפוליטית-כלכלית שבה אנחנו חיים בנויה על התהליכים שאתה מתאר כחריגות, תאוות בצע, פזיזות וכד'. המניע הלגיטימי של השיטה היא מיקסום רווחים. לשם כך צריך למכור יותר, בעלות נמוכה יותר ולהשתמש ברווח כדי למקסם את הרווח ממנו. ברגע שזהו מושכל לגיטימי, אז בהגדרה הכל מותר וכל מה שמפריע לכך הוא אסור, בולם את הכלכלה, בולם את הצמיחה. הנציג שלנו שם למעלה ודאי הרצה הרצאות מלומדות בכלכלה-פרופ' יעקב פרנקל. כאחד מראשי AIG הוא היה צריך ללכת לבית הסוהר. כפרופסור הוא היה צריך לשלם פיצויים למשלמי המיסים בארה"ב על שהוא נהג כפי שנהג כאחד מראשי התאגיד למרות שידע דברים אחרים-הוא מכיר מה זה אינדיקטורים בסיסיים משנה א' בכלכלה, לא? בקיצור, הכלכלנים לא עמדו בצד; הכלכלנים היו הבסיס של השיטה. רוב המנהלים הבכירים בארה"ב הם כלכלנים מיקצועיים, פרופסורים לכלכלה-סטנלי פישר היה סגן יו"ר הסיטיגרופ. אתה טוען שהוא עמד מהצד, ראה איך האינדיקטורים משתוללים ולא נקט פעולה? לא. הוא היה אחד ממובילי ההשתוללות. אני לא מזכיר את עוללות הכלכלנים במשבר של דרום מזרח אסיה, ארגנטינה, רוסיה וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טיפה אוף-טופיק, אבל תרשה לי קצת להסכים וקצת לא. שוק יכול לתפקד כמעין מוסד חברתי, באותה מידה שהביטוח הלאומי, למשל, הוא מוסד חברתי. העבודות של הכלכלן האוסטרי פרידריך האייק, למשל, דיברו על התפקיד החיובי ששוק יכול למלא: הוא מכנס יחד, באופן אמיתי (למשל בשוק הכרמל) או באופן וירטואלי - כמו בשווקים הפיננסיים - הרבה אנשים שלכל אחד מהם יש ידע חלקי מסוים על העולם, והוא מאפשר להם, דרך תהליך המסחר, לברוא משהו שהוא יצירה קולקטיבית שנקראת "מחיר השוק", שאמור לשקף - כשהשוק פועל כהלכה - את מיטב האינפורמציה האפשרית על הסחורה שבה מדובר. למשל, בשוק התירס הגלובלי יש סוחרים רבים שכל אחד מהם אולי יודע משהו על תחזית מזג האויר לשנה הבאה באזור מגוריו, או שיש לו מודל אקלימי-חקלאי משלו לחיזוי יבולי התירס, ולכל אחד יש מודלים שונים לחיזוי תצרוכת התירס העתידית, וכל זה בנוסף למגדלי וצרכני התירס עצמם, שגם הם חלק מהשוק. מתוך כל הבלגן הזה היינו רוצים שיווצר מצב שבו מחיר התירס ישקף את התחזית הטובה ביותר האפשרית של מצב התירס בעתיד - מה אפשר יהיה לגדל ומה ירצה העולם לצרוך - בהנתן הידע של כל המשתתפים יחד. זה צריך להיות כאילו הושבנו את כולם בחדר אחד ואיכשהו, כבמטה קסם, איתרנו את בעלי המידע הטוב ביותר, את המומחים הכי רציניים, נתנו להם להגיע להסכמה ופרסמנו אותה - בצורת מחיר. היופי ברעיון הזה הוא שאין צורך שמישהו מהמשתתפים יהיה אלטרואיסט וירצה לבזבז מזמנו לטובת ניפוק תחזיות שישרתו את הכלל. כל אחד רשאי לפעול ממניעים אגואיסטיים, של תאוות בצע - אבל אם השוק בנוי נכון, אזי המרוויחים הגדולים הם גם הידענים הגדולים, או החזאים המוכשרים, שראו את הנולד לפני כולם. בעיני יש דווקא קסם מסוים בהפרדה הזו, בין האגואיזם ברמת הפרט לבין השירות החברתי שהמוסד הזה עשוי להעניק לכלל החברה, כשהוא פועל היטב (ועדיין איש אינו יודע לומר מה התנאים לכך, מפני שזה מחייב מחקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של השווקים הפיננסיים - משהו שנמצא עדיין בחיתוליו). לכן אני לא חולק עליך שכלכלה ופוליטיקה קשורות זו בזו, אבל גם אינני מסכים שתאוות בצע היא בהכרח שלילית. כבר לפני כמעט שבעים שנה הציע לנו קרל פופר לשפר אט אט את המוסדות החברתיים שלנו, כדי שימלאו את תפקידם הבסיסי, שהוא הפחתת הסבל האנושי. גם השוק צריך לעבור תהליך כזה, ודי מדהים (לפחות אותי) שכמעט לא נחקרו התנאים (הסוציולוגיים) שמאפשרים יעילות בפעולה של שוק. זה קצת כפי שהדמוקרטיה שופרה בשלבים, במהלך מאות שנים, כשבכל פעם מוסיפים חוק חדש או מבצעים רפורמה כי מגלים שמשהו לא עבד כראוי. מה שלא הצליחו לעשות - וזו נקודת מפתח - הוא לשנות את עצם רדיפת הכוח של הפוליטיקאים. איכשהו בנו מערכת שמנסה לרתום את התכונה הזו, שהיא אולי מכוערת ברמת הפרט, באופן שישרת את טובת הכלל, וזה המסר שלי גם בעניין השווקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה כנראה חולק עלי הוא שלדעתי רדיפת הכוח איננה רק עיסוק של פוליטיקאים אלא גם של בעלי הון שקשורים ומעורבים אלו באלו. אני מסכים איתך שהשוק מכנס את הפעילויות ויכול לווסת אותן. אתה והאייק מדברים על השוק של אדם סמית; שוק שיש בו הרבה יצרנים/סוחרים פחות או יותר אלמוניים זה לזה בלי שיהיו כמה בגודל שישפיע על השוק מעצם גודלם; בלי שיהיו כמה בגודל שיעניק להם עצמה פוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילחו לי על הערת האוף טופיק, אני מיד הולך... הדבר שהכי הדהים ומדהים אותי בתאורים האלה של החברה ושל מערכות כלכליות הוא שבטבע האנושי כמו בטבע האנושי כל הנהרות זורמים אל הים. Resistance is futile. כלאמר, בין אם חברה בוחרת באידיאלים של טובת הכלל ושירות הקולקטיב ובין אם החברה תבחר באידיאלים של אגואיזם, אינדיבידואליזם, דאגה לעצמך ולביתך, רדיפת כוח ואולי אף תאוות בצע, בכל מקרה מה שנבנה מכך (בין אם בהינדוס בכוון ובין אם באופן טבעי ללא יד מכוונת) זה מערכות קולקטיביסטיות שהפרט בהן הוא בסה"כ בורג. נראה לי שלתרבות הקורפרטיבית ולחברה הקולטיביסטית יש יותר מאפיינים משותפים מאשר שהמצדדים והמתנגדים לריכוזיות מוכנים להודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינדוס בכוון => הינדוס מכוון. (אני מצונן היום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, הינדוס אצלך זה סוג של הינדואיסם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שהמצב קצת שונה, ובעצם כל התיאורים הללו הם ניסיון (נואש, לפעמים) *להראות* שכל הנהרות זורמים אל הים? האמת היא שיש הבדלים אמיתיים בין סוגים של חברות ושיטות כלכליות. האמת היא שהמציאות לא מסכימה לעבוד לפי השיטות הפשטניות שמציעים לה. וההוגים למיניהם, יהיו אלו קומוניסטים אדומי שיניים או קפיטליסטיים עם סיגר עבה, תמיד ניתלים בטווח הארוך בניסיון להיוושע מחוסר השליטה המוכח שלהם במציאות. וגם בנוגע לזה שהפרט הוא בסה"כ בורג - לתרבויות יש מאפיינים משותפים. אבל כל זמן שהפרט יכול לשנות את התרבות, קשה לי לראות בו בורג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדאבוס 2007 יעקב פרנקל התנגד לתחזית של נוריאל רוביני. בעוד שהכלכלנים בפאנל חזו כלכלת "זהבה", רוביני חושה שחורות. פרנקל אומר שה"דב המכוער" שרוביני חוזה עשוי לגדל קרניים ולהפוך לשור. רוביני מתחיל כ "11:30 מההתחלה ופרנקל מייד אחריו. אבל, לא הייתי ממהר לקשור כתרים לרוביני או לסקול את פרנקל, בגלל שיש לי מחשבה עמומה שהתקדים של בומבה צור בסרט "בלומפילד" יכול לתת הסבר יפה להצלחה או לכשלון התחזיות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזה התכוונתי. התכוונתי לתפקידו כסגן נשיא AIG ולהיותו פרופסור לכלכלה- בתשובה לתמיהה שכלכלנים ראו מה הולך לקרות ולא מחו. הכלכלנים הובילו את מה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, בדרך כלל נשיא, גם חדש, מקדם אנשים שכבר נמצאים במערכת. מי שנמצא במערכת בשנים האחרונות, בהכרח הביא על ארה''ב את המשבר הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |