בתשובה לניק ניים, 01/02/09 19:29
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503125
רון בן-יעקב • בתשובה לניק ניים יום א', 1/2/2009, 20:55
התשובה השלילית שלך מובילה אותי לשתי שאלות נוספות: (1) אם אתה שואף לטוב, למה? (2) אם אתה נותן מטבע לקבצן, הנתינה היא תוצאה של שאיפה לטוב או של מניע לפעולה שתוצאתה טובה?
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503145
ניק ניים • בתשובה לרון בן-יעקב יום ב', 2/2/2009, 7:09
1) אתה שואף לטוב בעיניך באותו רגע.
2) אתה שומר על מצב של יציבות. אם לא נתת מטבע לקבצן סתם כי התחשק לך, נתת לו מטבע כדי שלא תתחרט על כך שלא נתת לו.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503335
רון בן-יעקב • בתשובה לניק ניים יום ג', 3/2/2009, 19:25
עכשיו בלבלת אותי עוד יותר.
לשאלתי למה אתה שואף לטוב ענית שאתה שואף למה שנראה לך טוב באותו רגע. אבל יכול להיות שזה פשוט בעית הבנה וניקוד שונה של המילה ''למה''.

מה זאת אומרת ''שומר על מצב יציבות''. לשאלתי אם נתינת המטבע לקבצן - מעשה ''טוב'' ו''מוסרי'' - היא בגלל ''משיכה'' של מצבו של הקבצן או בגלל ''דחיפה'' של רצונך.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503360
ניק ניים • בתשובה לרון בן-יעקב יום ד', 4/2/2009, 7:27
נראה כאילו הפתיל הזה רווי בלבולים. אני אנסה להבהיר קצת יותר את שרציתי לומר.

ראשית אני רוצה להבדיל בין אתי למוסרי.

לדעתי המוסרי הוא אישי, כמו שעזרו לי לחדד את זה, בנוי מהנחות דסקריפטיביות, אותן אני מכנה "אמיתות של התבונה האישית".

האתי הוא חברתי/תרבותי. הצד החברתי הוא הצדק (פעולת בתי המשפט והרשויות האמונות על החוק) הצד התרבותי הוא הנורמות. בתהליך החיברות נורמות הן אלו שמעצבות את המוסרי, אבל זה תלוי באופן בו הפרט מבין את הנורמות ומפנים אותן.

אם כשתבונתו התפתחה מספיק הוא בוחן את עצמו ונותן משמעות מפורשת לנורמות שלו (סביר להניח שזאת תוך סקירת מערכות חברתיות/תרבותיות, בחינת היסטוריה/ספרות [פילוסופית או אחרת בצורה רצינית]), הרי שהוא מגיע ל"אמיתות של תבונתו האישית" כמו שאלה נוגעות ליחס לעצמו, וליחס שלו עם אחרים.

במצב זה, כאשר הוא לבדו הוא במצב יציב (הרמוני). היות ומצב הוא תיאור סטטי (נקודתי ולא מציאותי של העולם, שכן הכל זורם ואין מצבים באמת, רק פעולה... מצב הוא תיאור כל הנתון עד כמה שאפשר, בגריעת פוטנציאלים), מובן שיש מעבר בין מצבים. היתקלות בקבצן מציבה אותו במצב חדש שאנו מניחים שמגיע לתשומת לבו. במצב זה עליו לפעול כך שישמור את ההרמוניה בין הרגש והמחשבה שלו, כלומר יבחן את עצמו ויראה האם לדעתו ראוי לתת כסף לקבצן או לא ראוי, כשזה כמובן מעורב בשיקולי יכולתו. לאחר שהכריע אם ראוי וניתן או לא (ואנו מניחים שהוא מיומן בבחינת עצמו ויכול להגיע להכרעה כמעט מיידית), יעשה את העולה על רוחו ויפנה הלאה לאשר קוראת לו הדרך.

במסגרת הדיון הנוכחי (הכרעת שופט וכו'), לפי ההשקפה הזו לא מדובר כלל בעניין מוסרי אלא בענין חברתי-מדיני, שכן אין כאן הפעלה של היחיד אלא של ישויות שהוא מקבל אותן כמסגרת. השאלה המוסרית היא להתגייס לצבא או לא להתגייס, להיענות לצו או לא להיענות, מה לעשות בשטח כשאתה נמצא שם?

איני טוען שאין טעם לדון בנושא החברתי-פוליטי, אלא שהדיון הוא פוליטי ומערב השקפת מוסר רק בעקיפין. מכאן שהדיון צריך להשתמש בכלים אחרים (ריאל פוליטיק, בחינת התרבות הישראלית ומה חלקים שונים בה אומרים, בחינת הנורמות הישראליות על צדדיהן השונים והכרעה אם לפי התכנים האלה פעלנו נכון כשיצאנו למלחמה בשם ריבונות או משהו אחר, ופעלנו נכון לעומת אוכלוסיה אזרחית או לא).

איני חושב שמדובר בניתוק מלאכותי של החברתי-תרבותי והמוסרי-אישי, ניתוק שלאורו לא ניתן לקיים את הדיון.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503560
האייל האלמוני • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 6/2/2009, 18:33
(2) נתינת מטבע לקבצן איננה בהכרח פעולה ש*תוצאתה* טובה. ייתכן שהוא יוציא את המטבע על אלכוהול או סמיםויעשה בהשפעתם מעשים רעים מאוד.
גם לנו יכול להיות תחום שיפוט אוניברסלי 503569
רון בן-יעקב • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 6/2/2009, 19:07
זבש''ו. ואפילו אז, נתינת מטבע היא ''חיובית'' הן מצדו של קבצן והן מצד כוונתו של הנותן. אבל את מסיטה את הדיון לפסים אחרים במקצת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות