 |
(עכשיו אתה מתחיל להיות רציני)
כל העניין הוא שהפלשתינים והחמס מורכבים מבני אדם, ובני אדם יש להם בדרך כלל רצונות בסיסיים דומים.
הפלשתינים לא המציאו את פיגועי ההתאבדות. גם אצל היפאנים היו מתאבדים, ובזמנו אמרו עליהם שכל שאיפתם בחיים היא למות (למען הקיסר). אבל כשחלקם מת (בעצם חלק די זעום), התברר פתאום שהם מסוגלים להיות אחד מהעמים שוחרי השלום ביותר, בגלל שלמרות מה שאמרו עליהם ומה שהם אמרו על עצמם, הם דווקא כן רוצים לחיות.
הוא הדין בגרמנים שאחרי דרזדן. קראתי פעם באיזה שהוא מקום שלו הטילו בנות הברית את פצצות דרזדן על בתי חרושת למיסבים וציוד מלחמתי אחר, הניצחון היה מגיע הרבה יותר מהר.
ובכל זאת (זו מחשבה שלי) כהשקעה לטווח ארוך, אולי זה היה יותר יעיל . . .
חזור לתגובתי הראשונה בפתיל. ההישגים של שתי המלחמות המוזרות, חסרות היעדים, האחרונות שלנו הם פחדו של האויב ממות ומהרס שגורמים להרתעה. אין שם שום השגים אחרים. צריך פשוט לקרוא לילד בשמו ולפעול בהתאם. אז מספר הקורבנות משני הצדדים יהיה הרבה יותר קטן, וזמן הכאב יותר קצר.
אגב, עלה בדעתי רעיון לשיטת פעולה חדשה שגם תהיה אולי מקובלת יותר, וגם יעילה. אבל על כך, אולי בפעם אחרת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש