 |
אני שם את עצמי במקום הפלשתינאים:
אני בשנת 1988, נמאס לי מהשלטון הישראלי, נמאס לי מהכיבוש, נמאס לי מהצבא הישראלי, אני רוצה לחיות בשלום וחירות לצד הישראלי... אולי אתחיל בהפגנות לא אלימות... אולי נחפש שותפים ישראלים למשא ומתן... לא! למה מה אנחנו, הודים! אני חושב שאלך לדקור אנשים בבת ים... כן, זאת הדרך לקדם את השלום.
הנה, כבר 1995, והישראלים וחותמים על הסכמי אוסלו, הצבא עוזב את מרכזי הערים (כולל העיר שלי) קמה משטרה פלשתינאית, מבני עמי, יש תקווה.. מה אני יכול לעשות? לחנך את בני עמי לשלום? לבנות כלכלה בריאה עצמאית וייצרנית? לקדם את הדמוקרטיה בקרב בני עמי? לקדם את השלום עם הישראלים? כן... אולי.. אבל בעצם, כל אלה רעיונות טובים בשביל הצלבנים, אני אעדיף לפוצץ את קו 5....
הנה, עברו להם 5 שנים, הראיס של הישראלים מציע להקים מדינה פלשתינאית עצמאית ולפרק את ההתנחלויות שקרובות למקום מגורי, כל החלומות שלי יכולים להתממש: חירות, עצמאות, רווחה, שלום... איך אני יכול להביע את הסכמתי הנלהבת? אההה, שמעתי ששני ישראלים טעו בדרך והגיעו לראמאללה...
והנה, עברו להם עוד שמונה שנים, הישראלים פירקו את ההתחלויות בעזה ובצפון השומרון, בעזה כבר קיים שלטון פלשתינאי דה פקטו, שלטון שמהווה לפיד של חירות ודמוקרטיה לכל האומות בעולם... ולישראלים יש ראש ממשלה חדש, והוא רוצה לפרק גם את רוב ההתנחלויות בגדה... מה אני אעשה, איך אוכל לעזור לו לקדם את השלום... אה, אני יודע, אני אזרוק זיקוקי דינור על שדרות...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש