|
דוגמא לתקן מיותר כמעט לחלוטין היא המסלול "פר"ח מנהיגות" שבו אני עצמי השתתפתי, בבי"ס בחיפה לפני שנתיים. מטרת המסלול היא לכאורה לערוך שיעורי העשרה בנושא מנהיגות לתלמידים מוועד התלמידים 1, אבל בחלק מבתיה"ס זה לא מתאפשר מסיבות שונות, כולל באותו בי"ס בו חנכתי. במקום זאת אני והשותף להדרכה כילינו את זמנו לריק בהמצאת פעילויות עבור כיתות שלמות (כי הפעילויות שנתנו לנו לא התאימו לאוכלוסיה), כשלא התלמידים, לא המורות ולא אנחנו מעוניינים להשתתף בהן. יותר מפעם אחת שאלתי את הרכזות (היו שתיים) מה בכלל המטרה שלנו, ולא נעניתי. לכל היותר אפשר לטעון שאם גילינו כישורי הפעלה טובים, אז התלמידים קיבלו שעה שבועית של "יותר כיף משיעור רגיל, עדיין פחות טוב משיעור חופשי", עם איזה ערך חינוכי בסגנון "שיתוף פעולה הוא דבר חשוב". בקיצור, הייתי על תקן של מנחה בערוץ הילדים. כאמור, לדעתי היה טוב עשרות מונים אם היו מבטלים את הפרוייקט בכל בי"ס בו מטרתו לא מתקיימת, ואת כוח האדם המיותר היו מפנים לחניכה של ילדים מחוננים. שנה לפני כן לימדתי מתמטיקה קבוצות של ילדים מתקשים ביסודי. לדעתי שוב מדובר בהפניית משאבים לכיוון הלא נכון. שעתיים שבועיות לילד שלא מצליח להתמודד עם חשבון ברמת כיתה ד' נזרקות לדעתי לרוח, כי השיפור שחונך ממוצע (ואם יותר לי להעיד על עיסתי, לדעתי שכמורה פרטי במקצועות אילו אני לפחות ממוצע) מסוגל לגרום לילדים אלו הוא מזערי, וכעבור כמה חודשים לאחר תום החניכה- בלתי מורגש. לעומת זאת, אם היו נותנים לי את הילדים בעלי הפוטנציאל אך חסרי הרגלי הלימוד מאותו בי"ס, אני חושב שהייתי מסוגל לגרום להם לשיפור הרבה יותר משמעותי, כי הייתי נותן להם את תשומת הלב שהמורה לא מקדישה להם בהיותם תלמידים לא בעייתיים, ואתגר אינטלקטואלי שהם לא מקבלים כנראה במקום אחר. אגב, במסלול הכי גדול של פר"ח- חונכות אישית, בהערכה גסה מתוך היכרות אישית (לא הייתי רכז ואין לי שום תמונה רחבה על הנושא) ושיחות עם חונכים אחרים, חלק גדול (רבע שלי? יותר? לא יודע) מהחניכים לא מקבל כמעט כלום מהחונכות. פעמים רבות בגלל מגבלות החונך, לפעמים פשוט כי לא היתה סיבה אמיתית לתת לילד פר"ח. בכל מקרה, בעוד שלרבים מאיתנו אין כישורים לסייע לילדה עם אמא נרקומנית וחמישה אחים משלושה אבות, יש רבים יותר שמסוגלים לעורר סקרנות ורצון ללמוד בילד מוכשר מטיבעו שסביבתו הטבעית לא מעודדת אותו לפתח את כישוריו.
|
|