 |
כל מלחמה מגונה מבחינה מוסרית. אבל זה ברמה של מוסר אישי ולא ברמה של מוסר מדינתי. דמוקרטיות ליברליות אינן נלחמות זו בזו, אך נלחמות במדינות שאינן דמוקרטיות ליברליות. הצידוק הליברלי של פוקויאמה הוא שהמערכת הכלכלית הקפטיליסטית תבלע את האגרסיות הלחימתיות של המדינה, כלומר תעביר את המלחמה למישור של יחסים וגופים כלכליים. התאווה לכוח ולקידמה חזקה יותר מן האידיאלים של כיבוד הזולת. כך היה תמיד. כך לדעתי יהיה תמיד. גם הליברלים התפכחו מן השאיפה להשתית יחסי שלום על ערכים גרידא, כיוון שכל הנסיונות האידיאליסטיים לקיים זאת, נכשלו בעבר. השאיפות הניאו ליברליות כיום הן לבסס יחסי שלום על כוח של גופים שוחרי שלום, שטעונים בערכי שלום. ומכאן שההצדקה של מלחמה וגינוייה עוברת למישור של ניתוח טקטי ואסטרטגי, וזו האספקלריה היחידה שדרכה אפשר להעריך מלחמה ככל שהדבר נוגע למוסר. השיח הציבורי המוסרי כביכול, לדעתי בעיקרו הוא צורה של שימוש בכוח כדי להשפיע על המדיניות. סופרים בהחלט יכולים להרשות לעצמם להשיא עצות. ממילא אידיאליזם קיים רק בספרים. נשאלת השאלה עם איזה מוסר אתה מזדהה בסופו של יום. עם המוסר הליברלי, או עם מוסר של צורות משטר אחרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש