 |
תראה, בתגובה הראשונה שלך דיברת על הפרות החוק הבינלאומי, ואח"כ הערת שאפשר לעשות מנוברות ליגליות ולהעמיד גם את גאנדי. אם נרד מההגזמה הקיצונית הזאת שלא עוזרת לשיח שמלבן את הבעיה, אז השאלה היא אם השימוש בפצצות רסקי אוויר, שעליהם כותב רון בן-ישי שאכש"ז נשא פעם בתפקיד רשמי: "...מפעיל צה"ל למטרה זו ירי פגזים מתותחים, אשר אינם מתפוצצים עם הפגיעה במטרה אלא באוויר מעליה (רסיקי-אוויר). הם ממטירים מטר של רסיסים קטלניים על כל מי שאינו נמצא בתוך המבנים, ולכן קטנים הסיכויים שייפגעו אזרחים המסתתרים בבתים. לעומת זאת גדלים סיכויי הפגיעה במחבלים..."
אבל, השאלה היותר מענינת עבורי היא הנקודה שבה הדיון מתמצה פחות או יותר בשתי אפשרויות. האחת היא כביכול1 "גדעון לוי" והשניה "גיורא רום", שבמקרה שמתי לב ששניהם פירסמו מאמרים באותו יום. לוי מייצג כביכול עמדה שבטוקבקים יכולים להציג אותה "הרבים מסכנים, אנחנו רעים, בוא נשמן את התחת וניתן להם לזיין אותנו". גיורא רום – שללא מרכאות מבלבל בין סיטואציה בה חה"א נלחם במלחמה קונבנציונלית נגד מדינה עוינת, לבין לחימה נגד ארגון טרוריסטי שהשתלט בכוח על שטח ותושביו2 – מציג עמדה של "אחרי המבול; הערבים לא נחשבים".
אם פתחת בפתיל השני בו אנחנו מתכתבים בנושא פסיכולוגי אז השאלה היא אם אתה יודע מראש שבסופו של יום תצטרך לדבר עם החמאס (הלוואי ולא, וכנראה שכן) או אם נציגים חדשים של תושבי עזה, איך שימוש בנשק עם "סיכויים [קטנים] שייפגעו אזרחים המסתתרים בבתים" תורם?
1 אני חושב שהתדמית של "נקודת ההשקפה המיוצגת על ידי גדעון לוי" שונה ממה שאיש עצמו מנסה להביע, או מהמיקום של הכתבות שלו בספקטרום התקשרותי, אבל זה לא בדיוק משנה לדיוננו.
2 בהתעלם מהעובדה שבעצם התושבים בחרו בו בהתחלה
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש