 |
יהודים מאמינים מכלילים גם את טראומת השואה1 באמונתם ש"בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו". הזמן היהודי הוא זמן של פוסט טראומה, לעולם לא זמן שליו, רגוע, של התפתחות כעם, אלא זמן של התקרבנות ומאבק ב"הם" כלשהו. אני קורא לא מעט ספרות אירופאית, בין השאר כזו שנכתבה בידי יהודים. לא פעם אני מוצא אצל היהודים קווים דומים, בניהם הצדקנות והיוהרה. יתכן שזיהוי זה שלי נתפס כאנטישמי אולם איני חושב שתו אופי זה הינו מהותי לעם היהודי אלא חלק ממסורת רבת שנים.
1. לא מזמן צפיתי בסרט "חנה ואחיותיה"2 של וודי אלן. אלן, כהרגלו, משחק את דמות השלמייזל האינטלקטואל. בסרט הוא מחפש משמעות לחיים בדתות שונות. כאשר הוא מספר להוריו כי הוא רוצה להמיר את דתו לנצרות אמו מזדעזעת. היא מזדעזעת לא פחות לאחר שהוא מספר לה שלמעשה אינו מאמין באלוהים. "איפה אלוהים היה בשואה?" שאול אלן הבן את אמו והיא משיבה לו "מאיפה אני יודעת, תשאל את אבא שלך". האב, שעומד במטבח ומנסה לפתוח קופסת שימורים משיב, "אני לא יודע איך עובד פותחן קופסאות אז אתה רוצה שאני אדע איפה אלוהים היה בשואה?"3
2. אני לא בטוח שזהו שמו של הסרט, יכול להיות שהסצינה לקוחה מסרט אחר שלו, "פשעים ועבירות קלות".
3. יכול מאוד להיות שלא בדיוק כך הדברים נאמרו, אני מצטט מהזכרון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש