בתשובה לצופה נסתרות, 01/01/09 22:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תבוסתנות היא שם לגישה שמוותרת על המערכה מראש גם כמעט בכל מחיר. זה לא כינוי לגנאי. המהפכה הקומוניסטית שהוציאה את רוסיה מהמערכה של מלחמת העולם הראשונה הייתה למשל גישה תבוסתנית. האידיאולוגיה של השמאל - נקרא לו האידיאולוגי, הישראלי שחותר להשגת שלום והימנעות מן העימות והמערכה כמעט בכל מחיר, גם היא דוגמא לגישה תבוסתנית. לא ברור לי איך אתה מוציא את עצמך מן האמנה החברתית. האם אינך כפוף עוד לחוקי המדינה? אם תקבל צו מילואים ותחליט לערוק משום שאינך מאמין בהנהגה, האם לא תיענש על כך? בסופו של דבר כאזרח אתה מביע את המחאה שלך ואתה מהווה חלק מחבר האזרחים שפועלים בתוך החיים הפוליטיים. אחרי הכל אותם חיילים ואזרחים שמשלמים לחינם, אינם משלמים לברק או לאולמרט. הם משלמים לקולקטיב שהם חלק ממנו. על פי מגילת הזכויות והחובות שהוגדרה להם ברצונם ושלא ברצונם. אינך יכול להוציא את עצמך מן האמנה החברתית אלא אם תוותר על האזרחות שלך. לצורך העניין זה לא כל כך משנה מה -אתה- חושב, (או מה אני חושב) על האופורטוניזם, על אולמרט כאדם, על ההתנהלות של ברק ועל מה צריך לעשות. שום דבר מאלה אינו עילה לעקור את עצמך מחבר האזרחים, וגם את זה אתה רשאי לעשות אם אתה באמת חפץ בכך או באמת כנה עם הרצון לצאת מן המשוואה. ואף אחד לא ינטור לך. אזרחים רבים ויתרו על אזרחותם בעבר כאות מחאה להתנהלות הקולקטיב שאליו הם השתייכו. גם אני סימנתי לעצמי גבולות של דברים שאם יקרו במדינת ישראל יגרמו לי להכרעה מצפונית מסוג זה. ובהתייחס לדברים שאתה אומר יש לי שתי הערות. בעיניי אין זה פסול שפוליטיקאי ינתב את מהלכיו בהתחשב בשיקולי בחירות. להפך, הדבר מעיד על כך שהמערכת הדמוקרטית עובדת. שפוליטיקאי אינו יכול להתעלם מרצונות הציבור, או לנתק את מהות המשרה שלו, להיות שליח ומייצג של ציבור. זו השיטה הדמוקרטית וזו הדרך שלה לתעל את רצון הציבור אל שורות השלטון. דמוקרטיה פירושה שלטון העם, ולא שלטונו של מנהיג כזה או אחר. האם יש לדעתך שיטה טובה יותר או "מימשק" משוכלל יותר בין חבר האזרחים לבין השלטון? זה מאד מצער כל אזרח במדינה שהמהלך הקרקעי של מלחמת לבנון השנייה עלה במחיר חייהם של חיילים רבים. אבל את הדבר הזה אנחנו יודעים בדיעבד. אני לא בקיא מספיק ונדמה לי שגם אתה לא, בתמונת המערכה ובמטרות אותו מהלך קרקעי, אבל אותו מהלך לא התרחש מחוץ לכל תכנית פעולה מוגדרת, כאילו מדובר היה בהתרחשות סתמית חסרת כוונה או הכרה בתוך מערכת כאוטית כלשהי. מסקנה זו אני מסיק מכך שאותו מהלך יצא אל הדרך מכוח של פקודה. משמע היה לה כיוון, הייתה לה מגמה והיא יצאה אל הפועל על סמך הכרה מסויימת. היא לא התרחשה באקראי. ואם באחת הפלוגות היה לפי דוגמה היפותטית חייל אשר בכוח הכרתו ראה את הדברים אחרת וצעק בכל כוחו לעצור. הרי כחייל בסופו של דבר חלה עליו מרות הפקודה. כחייל- גופו וחייו נחשבים לרכוש צהל. אני חושב שבסך הכל מדינת ישראל אינה נוהגת הפקר בחיי חייליה או אזרחיה. ובסך הכל גם לא בחיי חיילי ואזרחי האוייב. לעיל נכתבה כותרת שנהרגו מאתיים ומשהו פלסטינים וכדי להדגיש את ממדי הזוועה נוספה ההערה שמדובר בבני אדם ולא בג'וקים. על כל פלסטיני הרוג יש לפחות פלסטיני אחד חי שצועק בכל הכוח שמתבצע כאן טבח, ומתרחשת שואה. יש כאן חוסר תאימות בולט (דיספרופורצה?) כשחושבים שאך לפני כמה עשורים מלחמה שיכלה מליונים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |