בתשובה לשוקי שמאל, 29/12/08 12:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי מאוד להגיב בצורה עניינית לאחד מהסעיפים שלך. רציתי להגיב דווקא לסעיף ג. מכיוון שבו התייחסת "לחבורה השולית של השמאל הקיצוני או אולטרה ליברלי ה"דואג" לזכויות האדם של הפלשתינאים". למי התכוונת בדברים אלו? מדוע ה"דואג" נכנס למרכאות כפולות? איני סבור שארה"ב ואירופה מעניקות תשומת לב מועטה לסכסוך של ישראל עם הפלסטינים. על פי מיטב הבנתי ישנן שתי צורות התייחסות לסכסוך זה. הצורה האחת היא שיוכו של המאבק הפלסטיני בישראל לפונטמנטליזם האיסלמי, לעל קאידה ולאירן, ואילו הצורה השניה היא הפריזמה של הכיבוש, בה מוענקת, לא מעט בצדק לתפיסתי, קדימות לטיעונים הפלסטינים, אשר מלינים על גזילת אדמותיהם וחירותם. כמובן שהסכסוך מורכב יותר ולא זה הזמן לנסות להבין ולהסביר אותו. ישנה גישה שלישית, מלבד זו האסקפיסטית כמובן, והיא הגישה הצדקנית, המצדדת בישראל מצד אחד (העם היהודי עבר את השואה וכו') ומן המצדדים בפלסטינים (ב-48 גורשו מאדמותיהם וב-67 נכבשו על ידי ישראל). יש לי נטיה לעסוק בכללי גם כאשר אני מנסה לכתוב אודות המקרה הפרטי, המבצע שמתנהל עכשיו בעזה נכון לעכשיו. בסעיף א. שלך אתה מציין את הכרסום שגרמה ההבלגה הישראלית והיהירות החמאסית לגינויים ולמחאה בהם המרכיב העיקרי הוא הערבי-מוסלמי. ואכן, גם אבו מאזן השמיע מחאה שמלווה בלא מעט בקורת על החמאס וכך גם מצרים. אין זו דרכו של חמאס לנהל מו"מ דיפלומטי, ודאי לא כאשר הוא נתון תחת מצור. חמאס, מעצם היותו גוף פוליטי-דתי קיצוני, יבחר להגיב באופן אלים כאשר דוחקים אותו לפינה. ישראל, שהיא מדינה ריבונית, חתמה על הסכם רגיעה עם חמאס, בו היא מתחייבת לא לתקוף ברצועה ואילו הנהגת עזה התחייבה לחדול משיגור הטילים על ישובי עוטף עזה. ישראל לא התחייבה להרפות מהמצור על הרצועה או לכל פחות ליצור חלון הזדמנויות בו תוכל עזה לקבל סחורות ולשלוח סחורות. את המו"מ הרגיש אפשר היה לקיים באמצעות מצרים. פוליטיקה אינה משחק של אילו ואם. אני יודע את זה. עם זאת ניתן להצביע על כשלים בדרך התנהלותה של ההנהגה הישראלית מול הנהגת חמאס בעזה. הכרסום שציינת אכן קיים וניתן להבחין בו עכשיו יותר מתמיד אבל הוא לא נוצר רק מכיוון שישראל הבליגה והחמאב היה יהיר אלא גם מפני שישראל, כמדינה דמוקרטית וריבונית, יכולה הייתה להרשות לעצמה לקחת ריזיקות זעירות גם על חשבון הכרה כלשהי בחמאס. יתכן שבמקרה כזה לחמאס היה מה להפסיד והוא היה עושה מאמצים למנוע את שיגור הקאסמים לשטחי ישראל. במצב כזה, בו ישראל מזינה את עזה באמצעות משאיות ולא מאפשרת לאזרחיה חיים נורמלים, חמאס חש מושפל ומשתמש בקלפים האחרונים שבידיו- הקאסמים, שכעת, בזמן המבצע, אנו נוכחים לדעת שאלו הכלים היחידים שבידיו ושאנו לא צפויים להפתעות נוספות, בכל אופן לא בתחום הזה, של פגיעה בתוך שטחי ישראל. בנוגע ליכולת הצבאית של חייליו עדיין איננו יודעים ונקווה שגם לא נדע. פוליטיקה, לסיכום, היא עבודה קשה ומלוכלכת. אם ישראל חפצת חיים עליה להפסיק להתנהל בצורה ביריונית ונוטרת טינה כאחרונת הפלנגות ולנסות להפעיל גם פוליטיקה מורכבת יותר של ניהול סכסוכים. מובן גם לי שישראל במקרה זה, מול חמאס, היא המבוגר האחראי. לא רבות הן הפעמים שישראל משחקת את התפקיד הזה וכשזה כבר קורה היא מחליטה להשתולל ולהרביץ. למרות הקושי שלי התייחסתי בפרוטרוט לשניים מהסעיפים, א. וג., ובעיקר ל-א. הקושי שלי נבע ישירות מאופי ההתפלמסות הישראלית הנפוץ, זבנג וגמרנו, הטחת דברים המלווה ביכולת מועטה לגלות אורך רוח. תכונות אלו אינן מתאימות לזירה פוליטית מורכבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח כי תחושת הפגיעה שלך קשורה בעיקר במשפט על ה"חבורה השולית של השמאל הקיצוני או אולטרה ליברלי ה"דואג" לזכויות האדם של הפלשתינאים". אני מודה שהתבטאות זו היתה מן הבטן ואיני גאה בה במיוחד. העניין כאן אינו שאני מתעלם מן האפשרות שלחלק מאנשים אלו יש עניין אותנטי בזכויות הפלשתינאים ובצדק שלם ומלא (נוסח הערבים), אלא בסלידה אוטומטית שיש לי מאנשים המסרבים לעמת את התפיסות הרעיוניות ה"אידיאליסטיות" שיש להם עם המציאות האנושית הכל כך לא אידיאלית. לדבר על זכויות האדם של הפלשתינים מבלי לתת את דעתך על איכות זכויות האדם שיהיו להם תחת שלטון החמאס שווה ערך לעשיית פלסתר מכל הרעיון האנושי של קדמה ושאיפה לטוב. אי אפשר להטיף לטוב מבלי לבחון את הטוב הזה. מה היית אומר, אם הייתי טוען באוזניך שמדינת ישראל חייבת להחרות ולהחזיק אחרי המתנחלים בגלל אמונתם התמימה ומסירותם ובגלל יחסי האנוש המשופרים בינם לבין עצמם? איוולת והונאת דעת הוא להפריד בין בני אדם לבין מעשיהם ועמדותיהם. לטעון שאי אפשר להשית על בני אדם את מחיר מעלליהם, לבצע הפרדה מלאכותית בין השליחים לשולחיהם, לקשור את ידו האחת של אדם המגן על עצמו מפני שלבריון המכה אותו יש ילדים רכים, הם בדיוק ההיפך מהגינות וכוונות טובות. אפשר וחובה להתנגד לפשעי מלחמה. לעשות זאת בשירותו של צד אחד בלבד הוא הונאת דברים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |