 |
א. בדיוק. לא נותר אלא להוסיף שתי הערות. ראשית, ההימנעות מפגיעה מיותרת באזרחים וביצוע מעשי זוועה עומדת לצידם של אזרחי האוייב בין אם תמכו במעשי ממשלת האוייב ובין אם התנגדו לה. אין פרוש הדבר שאזרחי האוייב יכולים להתנער מאחריותם למעשי ממשלתם ואפילו התנגדו לה בסתר או בגלוי. כהדגמה קיצונית אומר שאזרחי גרמניה אשר התנגדו למדיניות הנאצית שילמו במיסיהם את מחיר הפיצויים למדינות שנפגעו בדיוק כמו אלו שתמכו בנאצים.
ב. שנית, נדמה לי שאי הבנת/הדגשת העניין הזה עולה להסברה הישראלית ביוקר. בזמן ההפצצה האוירית על עזה זפזפתי בין ערוצי ה-BBC, SKY ו-FOX. בין הידיעות על האזכרה השנתית לבנאזיר בוטו, רצח חג המולד בלוס אנג'לס והידיעות על מציאת אחות בריטית שנחטפה, התקיימו עימותים בין נציגים ישראלים ונציגים פלשתיניים. הנציגים הפלשתיניים (שאיש מהם לא היה איש חמאס) נקטו כאיש אחד בעמדה כאילו הפגזת הדרום בראקטות היא מעשה ידיו של החמאס (וככזה אפשר להצדיק אותו מי יותר ומי פחות) ולא מעשה ידיו של העם הפלסטיני היושב בעזה. וככזה אי אפשר להשית עליו שום מחיר ועונש. הנציגים הישראלים ענו בהבעת צער על הנפגעים האזרחיים ובהבלטת העובדה כי התקיפות הישראליות מכוונות כנגד מטרות צבאיות ולא אזרחיות. נדמה לי כי עמדה גלויה ובוטה יותר המבהירה כי החמאס הם נציגים נבחרים ואותנטיים של הפלסטינים. היות וכך אי אפשר לנתק בין אחריות השולחים לאחריות המבצעים. אזרחי עזה המשלמים את מחיר המתקפות על ישראל אינם עוברי דרך תמימים שנקלעו למלחמת כנופיות. הם צד מרצונם או שלא מרצונם באחת הכנופיות. עמדה זו היא לא רק קליטה יותר לאוזן המערבית קצרת הסבלנות והחרשת מעט, אלא גם חיונית לאינטרס ארוך הטווח של ישראל. בסופו של דבר, מתקפת הרקטות על הדרום תדעך רק כאשר יאזנו אזרחי עזה בדמם את מאזן האימה בין ישראל לפלסטינים ולא כתוצאה ממתקפה אוירית כירורגית מוצלחת יותר או פחות.
ג. איציק ש. כדרכו בקודש להטיל את יהבו על צד החובה של מדינת ישראל, מתעלם מעובדת מציאות הנהירה לכל אחד אשר אינו פתי מאמין לכל דברי התקשורת: הסכם ה"תהדיה" לא היה ולא נברא, אלא בחירטוטיה של התקשורת בלבד. היו כאן הבנות דו-צדדיות בין צדדים שאפילו לא הסכימו לשבת זה מול זה. צד שלישי (המצרי) הציג את תנאי הפסקת האש והצדדים הניצים לא מיחו בעדו. מן הרגע הראשון ולו לרגע אחד, אף צד מן הצדדים לא קיים את "חלקו" בהסכם (שלא היה). אזרחי ישראל לא ידעו ולו יום אחד ללא פצמ"רים וקאסאמים והחמאס לא הסכים לקחת על עצמו (ולו בפיו של דוברו של הדובר) את האחריות להפסקת הירי (למשל כפי שהתנדב לקחת את האחריות על סיום התהדייה). אם דייקתי בתיאור המצב, מה יש לאיציק ולאחרים לדון בהפרת הסכם שמלכתחילה לא היה אלא הפוגה מעייפות של שני הצדדים?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש