בתשובה להאיילית, 22/12/08 19:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתנאי ל*קבלת* העבודה? את מתכוונת שישנן סיטואציות רווחות ומקובלות בציבור, שבהן, בפגישה הראשונה בין הבוס הפוטנציאלי לבין המועמדת לעבודת מזכירות (או "ניהול לשכה"), הוא אומר: "במסגרת התפקיד את תצטרכי לעבוד עם המחשב, לנהל את יומן הפגישות שלי, לענות לטלפונים ולשכב איתי", והיא אומרת: "טוב, אני מאוד-מאוד לא רוצה לשכב איתך, אבל הרי צריך להתפרנס ממשהו, כך שאם זהו חלק הכרחי מהעבודה - אעשה את זה"? כי אם זה לא קורה בצורה מפורשת כזאת, אזי מה שעומד לדיון הוא מה היו רצונותיה הכמוסים של האישה ומה הסתתר בליבה לפני 12-4-3 שנים, כשהתקבלה לעבודה. אם מה שעומד לדיון הוא רצונותיה הכמוסים של האישה ומה שהיה בליבה כשהתקבלה לעבודה - זה הופך את עבודת המערכת המשפטית לדבר בלתי אפשרי, ולעולם לא יהיה בנושאים האלה שום משפט צדק. אולי גם על זה את תגידי שכאן בפתיל מדברים על סט האמונות של כל אחד ולא על העניין המשפטי, אבל לי, אולי בשונה ממך ומדב, קשה לראות איך אפשר לדבר על משהו במנותק מן העובדה שמדובר בצרור של בעיות משפטיות מסובכות מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רווחות אינני יודעת. מקובלות? ודאי שלא. הבאתי את הדוגמא של גולדבלט כי המעשי האונס שלו התבצעו הרי במסווה של "בחינה לעבודה". ובשונה מאוד ממך, כנראה, אני נוטה להאמין שקורים בעולם כל מיני דברים, כולל עברות ברורות, שיש להם משמעות ממשית גם אם אינם משאירים ראיות קבילות מבחינהה משפטית.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום מסווה של עבודה באדם מבוגר שאונס קטינה בוכה תוך שהוא טוען שזה רק משחק. עצם ההשוואה (גם אם מרומזת, בין קצב לגולדבלט) גורמת לזילות מושג האונס, שפתאום מהתקפה על גופה של אישה הופך למצבה הנפשי וסט אמונותיה ופחדיה ("אולי יפטרו אותי אם אני לא אשכב איתו"), בלי שבכלל ברור האם הנאשם מודע או יכול להיות מודע להם. החוק רחב מספיק כדי להכיל את כל הסוטים על גווניהם, אין שום צורך להכניס את כולם תחת אותה קטגוריה. ואולי רק אזכיר את הרמב"ם, שכותב כך (הלכות נערה בתולה, א, ב) "כל הנבעלת בשדה--הרי זו בחזקת אנוסה, ודנין בו דין אונס: עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר--הרי זו בחזקת מפותה, מפני שלא זעקה: עד שיעידו העדים שהיא אנוסה; כגון ששלף חרב ואמר לה, אם תזעקי אהרוג אותך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שההשוואה לגמרי במקומה, למעט העובדה שאצל גולדבלט מדובר בקטינות. אצל שניהם היו רמזים בוטים לאפשרויות עבודה שיתממשו בתנאי שיהיה משגל. ואם הרמב''ם היה אשמאי זקן שנוח היה לו לאנוס נשים בעיר בלי חרב, אני יכולה רק לומר שיש לקוות שבימינו הוא היה בא על עונשו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |