|
||||
|
||||
ערה לשונות הבעייתית של חוץ תל אביב. 'מפת המציאות' כוללת בחובה גם אלמנטים הזרים לי מלכתחילה. מודעת לפערים ולוקחת אותם בחשבון. לא במובן האישי אלא בתרגום לכללי.. כמעט כל יום ו' אנחנו נוסעות לבני ברק. רוכשות מזונות במעדניות תוך השתאות כיצד קהילה כזאת מתפקדת בתנאי עליבות פיננסית. זה לא הופך אותי לתבונית יותר. הדבר ממצב אותי על קו הגבול בין כלכלת השוק לבין המציאות הפרוזאית. לטעמי חשוב במיוחד להעניק ערך מוסף ליכולת האנושית. למשל, שני טייסים לשעבר מחיל האויר שיצרו מוצר עולמי וגרמו לשוק אדיר שנתי בסך 2 מיליארד $. |
|
||||
|
||||
אני מבין שזה לא הופך אותך בהכרח לתבונית יותר. אבל למה זה הופך אותך ללא הומניסטית? והטייסים האלה, אני חושש, גם יהיו יום אחד זקנים. ואולי אפילו יזדקקו לטיטולים. ובכל זאת הם יהיו אנשים מרשימים ועם הישגים רבים ולא כאלה שאפשר לפטור בהסתכלות צרה כ"ישישים עם טיטולים למבוגרים". |
|
||||
|
||||
אתה לא צריך לחשוש שמא הטייסים האלה גם יהיו יום אחד זקנים. אם יש מקום לחשש, לגבי טייסים אלו או לגבי בני אדם בכלל, זה שהם *לא* יהיו יום אחד זקנים. ___ 1 אבל גם לא מוכנים למות צעירים. |
|
||||
|
||||
האמת, אני חושש משני המקרים. אשרי אדם מפחד תמיד. |
|
||||
|
||||
את יודעת איזו יצרנות מעודדים הקפה והסיגריה של הבוקר? סתם הזכיר לי- כי אני מתמחר את שלי ב2 מילירד $. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |