|
הרשה לי לסטות מהויכוח המישפטני שאנחנו מבוססים בו. קצב כנשיא היה אישיות ציבורית. איזו אישיות ציבורית הוא היה עדיף לקרוא את מה שכתב שלום ירושלמי. הוא התלבש יפה על האתיקה הירודה של אנשי הציבור בארץ: פירסום, זכויות וכד' של אנשי ציבור-מעולה. חובות ואתיקה של אנשי ציבור: 0. איש ציבור אינו יכול להדרש רק לזכויות המישפטיות כמו כל אזרח; יש עליו חובות אתיות של איש ציבור. אם קצב היה נתבע על ידי אשה אחת -אפשר היה לתת לו את הזכות להנות מהאפשרות שמישהי החליטה להתנקם ולחסל את הקריירה הפוליטית שלו. יש יותר מדי נשים שסיפרו את הסיפור (שלום ירושלמי), פחדו ואף אויימו מלהעיד. גם אי אפשר לקשור בין הנשים קשר קונספירטיבי כי הן מתקופות שונות, ממקומות שונים וכו'. אם קצב היה אזרח רגיל - מילא. אבל אז הוא היה נשיא. הוא היה חייב מיד, אבל מיד, להתפטר. אגב, גם אולמרט היה חייב להתפטר לפני שנתיים. אגב, לאחר הדו"ח הציבורי של אלייקים רובינשטיין בפרשת בר און -חברון, גם נתניהו היא צריך לומר שלום לפוליטיקה-וגם שר האוצר- נא גגל וקרא את מה שהקריא אז רובינשטיין. כל הדברים הללו אינם תחום משפטי -הם תחום ציבורי. היות שקצב הוא היום אזרח (לא בדיוק מן השורה -ראה את כותרת הדיון שאנחנו נמצאים בה), אפשר להדרש לחקיקה שנעשתה בקשר להטרדה מינית ואונס. הרבה נכתב ונאמר מה מוביל נשים מוטרדות מינית להתנהגות כנועה, נשלטת ולפעמים אפילו משתפת פעולה. מדוע רוב הנשים פוחדות להגיש תלונות? בגלל שההטרדות או האונס היו לא יותר מרגעי כיף גנובים בעברן? התקיפו את הקצינה שעסקה בחקירת מיקרה קצב בזה שהיא התאמצה לשכנע את הנשים שיתלוננו. זאת הבעיה המרכזית של התחום הזה- לשכנע נשים שיתלוננו. מקריאה בעיתונות -כמוך- התרשמתי שאותה קצינה בכירה השתכנעה שיש כאן סיפור של מטריד סידרתי בחסות מעמדו הבכיר. היא מכירה את הנושא ויודעת שהפחד של הנפגעות ועוצמתו של המטריד ומקורביו, הם גורמים מאד כבדים שצריך לנסות להתגבר עליהם. הסנגורים של קצב ניסו להדביק לאותה קצינה איזו אג'נדה של רצון לחסל פוליטיקאי.
|
|