 |
אני לא מתרשם במיוחד מאותה סתירה, כביכול, שאתה מוצא בין הציטוטים מהרב קוק, שכן אני מכיר הרבה חובבי בעלי חיים. אפשר לקרוא לאהבת כל אדם באשר הוא אדם וגם לטעון שההבדל בין בני אדם מסויימים גדול מההבדל בין בן אנוש לחיה. העובדה שאותם חסרי ניצוץ יכולים להתגייר אולי פוטרת את הגישה הזאת מסוג מסויים של גזענות, אבל לא מגזענות במובן שמקובל להשתמש בה כיום. ההתחמקות הזאת לא טובה בעיני מהטענה שערבי לא יכול להיות אנטישמי בהגדרה. מכל מקום, המינוח הוא לא מה שחשוב אלא העובדה שמדובר על גישה מתנשאת מהסוג שעומד בבסיסן של תורות גזעניות רבות.
אין ספק שאם האיליאדה היתה נלמדת היום ביוון כמקור בעל סמכות מוסרית, ואם תלמידים ביוון היו מצדיקים רצח עם כי כך רצה זאוס, הייתי פוסל את האיליאדה כספר לימוד. זאת שאלה בכלל? אם המורה המודרני בבית ספר דתי לא יכול להגיד שרצח עם הוא תועבה, בכל מקרה, בכל זמן, בכל הנסיבות, בלי "אלא אם כן" ובלי "אבל" ובלי "רצון השם" ובלי כל שאר ההתפתלויות העלובות האלה, אזי דעתי על החינוך הדתי היא שהוא נמצא בכפיפה מוסרית אחת עם המדרסות של החמאס. "הפסיקה הכללית היא שזה לא רלוונטי" ממש לא מספק את הסחורה, משום שרלוונטיות היא עניין שמשתנה בהתאם לנסיבות ורצח עם, אני מקוה שמוסכם גם עליך, לא. כאשר מתחנכים על זוועות היסטוריות "מוצדקות" לא פלא שיימצאו מי שיסיקו מכך גם לגבי מעשי נבלה שנעשים בימינו אנו, כפי שמוכיחות כותרות העיתונים. אחרי ככלות הכל, יחסית לעמלק הפלשתינאים זוכים ליחס הומני: אפילו אחרון הכהניסטים לא מציע להרוג את כל הבהמות שלהם. אותם "שלושה מישהואים" חריגים היו מעניינים אותי כשלג דאשתקד אם הם באמת היו שלושה ולא שלוש מאות, אלמלא היו להם רבבות תלמידים, ואילו כלל הציבור הדתי היה מתייחס אליהם כפי שהוא יודע להתייחס למי שמרגיז אותו באמת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש