בתשובה לצב מעבדה, 03/12/08 17:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בספק אם ההגדרה של ''יכולת להסתגל'' קשורה במשהו לגאונות. גם לא זיהוי תבניות במהירות או יכולת לבצע מודיפיקציות לתבניות אלו. אני נוטה לחשוב שזה אפילו הפוך. קודם כל, נראה לי שמעצם טבעם, לא ניתן לספק הגדרות או מבחנים לעומק מחשבה ולמקוריות של מחשבה. מהסיבה הפשוטה שייחודם של מקוריות ועומק הוא החריגה שלהם מהגדרות ומתבניות מוכרות (זה סוג של אפיון על דרך השלילה, בעייתי בעצמו). שנית, מחשבה שונה, עמוקה ומקורית, היא דווקא זאת שלא מאופיינת ביכולת להסתגל, אלא דווקא בהתנגדות (ואולי בקושי) להסתגל לתבניות המוכרות, והיא מאופיינת בהצעת תבניות חדשות במקומם. (אז אולי אנחנו צריכים לחפש דווקא את אלה שלא ''מחוננים'', ובכל מקרה הטענות של עומר נשמעות לי נכונות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה מערבב בין שתי תכונות שונות גאונות ומרדנות. גם הרעיון המקורי והיצירתי ביותר עדיין יוצא מתוך איזה בסיס של ידע קיים, ועל הידע הזה מתבצע קישור או שינוי. חייב לצאת עכשיו. אולי אמשיך בערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מערבב בין גאונות ומרדנות, אבל נראה לי שבצדק. בגאונות יש יסוד של מרדנות ברמה הקוגניטיבית או ברמת מערכת המושגים. אכן צריך בסיס כלשהו של ידע קיים כדי להגיד משהו משמעותי (או בעל משמעות בכלל), אבל נדמה לי שכשאנחנו פוגשים גאונות אנחנו לא מתרשמים ש''על הידע הזה מתבצע קישור או שינוי'', אלא ההפך - מתקיים נתק בין מערכות המושגים הנפוצות לבין המערכת החדשה. היסקים לוגיים ומודיפיקציות הם כנראה עניין של אינטליגנציה. לעומת זאת, גאונים הם אלה שמוותרים על הוספת נדבך על גוף הידע הקיים ומעדיפים להרוס את גוף הידע הזה לטובת הצעה מהפכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לקו המחשבה הזה, אני חושב שיש כאן עוד משהו מעניין. נראה לי שקבלת מושג הגאון מחייב אותנו לדחות אפיסטמולוגיה מסוג אחד לטובת אחרות. מושג הגאון מגיע אלינו מהרומנטיקה, והנאורות הקלאסית צריכה, לדעתי, לדחות אותו. בתפיסה האינדוקטיבית הקלאסית המדע הוא מתודה מובנית - אוסף כללים, שבעיקרון כל אדם יכול להשתמש בהם כדי להגיע לתוצאות אמיתיות. אדם יכול להיות מוכשר יותר או פחות, להשקיע בבירור האמת יותר או פחות, אבל הכללים הם אוניברסאליים. כאן אין מקום מיוחד לגאון, ומושג הגאון אפילו יוצר בעיה כי הגאון לא נסמך על הכללים המקובלים כדי להגיע למסקנות והוא גם חותר תחת הרעיון של מדע הצברי שבנוי מתגלית ואחריה עוד תגלית באופן מסודר. מושג הגאון מגיע חזרה לנאורות רק כשאנחנו מפרידים בין העולם לבין התפיסה שלנו אותו וטוענים שהם אינם זהים. במקרה כזה, הגאון יכול להציע רעיונות חדשים שישנו את ההסתכלות שלנו על העולם ויגרמו לנו להשליך את הרעיונות הישנים. אז אם אנחנו חושבים על המדע כממדל את העולם באמצעות צבירת תוצאות ניסויים והכללות מהם, אין מקום למושג הגאון. אנחנו חייבים להיות קנטיאניים/פופריאנים/קוניאניים וכולי בשביל לחשוב שיש כזה דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל דווקא תהליך ה-"גילוי המדעי" משחק תפקיד לא משמעותי בתפיסה המודרנית (והפוסט-מודרנית) של המדע, וגם אלה המקבלים ללא ערעור את קיומה של מתודה במדע, מדגישים את תפקידה ככלי לאישוש והפרכה של טענות ותיאוריות, ולא בניסוחן. למה הרעיון של מדע הצברי עומד בסתירה לכך? כלומר, אלא אם אתה מתייחס לתפיסות באמת נאיביות ומיושנות של צבירת ידע (נניח, לבייקון), אז נדמה לי שאין קושי עקרוני ליישב בין "מהפכות מדעיות" לבין צבירת-ידע-הדרגתית. למשל, בדימוי הפופריאני שהמשיל התקדמות מדעית לשיוף גוש שיש, יש אלמנט של התקדמות הדרגתית בדמות אלמינציה של רעיונות שגויים, וגם אצל קון - למרות שאצלו זה קצת יותר בעייתי - פרדיגמה חדשה אמורה לפתור (או לאיין) בעיות שהתגלו אצל (או בזכות) קודמותיה, והקבוצה של אלה רק הולכת ומתרחבת עם הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לתפיסות אינדוקטיביות מסורתיות של צבירת ידע, אבל אני לא חושב שהן עברו מהעולם. נדמה לי שרוב המדענים וחלק נכבד מהפילוסופים (וחשוב יותר: חלק נכבד מהמתדיינים באייל!) מחזיקים בהן. הפרדתי בין התפיסות האלה לבין אלו של פופר, קון (וקאנט). וחוץ מזה, אני מסכים שגם פופר וגם קון מדברים על התקדמות, אבל הם ממש לא מזהים התקדמות עם צבירת ידע הדרגתית (אצל קון צבירה כזאת קיימת רק במדע הנורמאלי עד המהפכה הבאה, ואצל פופר התקדמות בצורת צבירת ידע הדרגתית לא קיימת בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסתכל על השינויים בתבניות, או בניית התבניות החדשות שעושה הגאון כדבר מנותק מהסביבה/גוף הידע בו הוא פועל אבל לדעתי זאת התבוננות קצת רומנטית, שלא לומר ילדותית. נראה יותר סביר להסתכל על עבודת הגאון בקונטקסט הרלוונטי קרי הדברים שמהם הוא מושפע - ידע, תרבות וסביבה. אני מסכים שאקטים גאוניים מקושרים לפריצות דרך, אבל ההתבננות על העולם מנקודת מבט של 'עולם ישן עדי יסוד נחריבה'האינטרנציונל [ויקיפדיה] מתאים למהפכנים, או שוב, לבני שש עשרה, יותר משהוא מתאים לגאונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהטענה שלי היא רומנטית או ילדותית (ומה חבל, אני כבר לא בן שש עשרה). לטענה שלי יש סימוכין בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדע. היו לא מעט ניסיונות להראות כיצד אפשר לתרגם תיאוריות שחוללו מהפכה בחשיבה המדעית כך שהם יתחברו עם התיאוריות הקודמות להן 1. הדעה הכללית היא שניסיונות אלו לא נחלו הצלחה, ומכאן - חשיבה בתבניות שונות והרס התבניות הישנות. אין לי מושג מה הקשר לאינטרנציונל. 1 ה"חיבור" בין תיאוריה לתיאוריה הוא לא מיסטיקה או הזיה רומנטית: הוא נבדק באמצעות אפשרות הרדוקציה של תיאוריה אחת לאחרת או אפשרות העמדת שתיהן על אמות-מידה משותפות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |