בתשובה לאיציק ש., 23/11/08 4:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חייב לציין, שהעובדה ש*אחרי* התפוצצות הפרשה פתאום הופיעו כמה וכמה וכמה עיתונאים בכירים יותר ופחות וסיפרו שכולם ידעו כבר שנים, לא מוסיפה כבוד למקצוע העיתונאות. כולם ידעו ואף אחד לא סיפר? אף אחד לא חשב לנסות ולערוך תחקיר? אף אחד לא חיטט על מה שכ'כל מי שסיקר את הסביבה בה פעל קצב' ידע? ומכאן השאלה כמובן אם להאמין להם שכולם ידעו. כי אם כולם ידעו, למה אף אחד לא עשה שום דבר בנידון? האם הם משקרים לאחר מעשה או שכולם חסרי חוט שדרה מוסרי? (ולא, אני לא קונה את התירוץ 'לא היו ראיות'. בשביל מה יש עיתונות חוקרת?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין לביקורת שלך על העיתונאים. זה לא הדבר היחיד שהעיתונאים יודעים ולא עושים עם זה שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שאחת הסיבות לכך שלפחות חלק מאלה שידעו לא עשו דבר היא שהם עצמם, אולי, מטרידים סדרתיים. יש לא מעט כאלה בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אחד כזה שהופיע לפני שנים בקיבוץ שגרתי בו. לקח לו חמש דקות אחרי שהגיע להתחיל בחיזור בוטה אחרי רכזת התרבות- והכל תוך הפגנה: " אני סלב!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופייני ביותר. וידוע לי ממקור ראשון שעושה זאת גם אחד העיתונאים בכירים ביותר, המפגין זעזוע עמוק בהתיחסותו למקרים של הטרדה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שלי הוא, שכאשר תופעה מסוימת (ככל הנראה) שכיחה בצורה כזו, היא נראית כנורמה. כדי לצאת נגד נורמה מושרשת צריך לגייס תעוזות נפש ולהסתכן בתווית ''פרו-פמיניסטית'' (או סתם דון קישוטית) שתדבק בך. כמו כן, יחסית קל לצאת נגד שחיתות - יש מסמכים, יש רישומים של העברת כספים. לעומת זאת קצת בעייתי לצאת בכותרת ''הפוליטיקאי הבכיר הסתגר עם מזכירתו בחדר למשך חצי שעה, ויצא כשהוא מסדר את החולצה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם לראיין את המזכירה? לחפש מוטרדות נוספות? לגלות רישומים ועדויות לכך שהוא נפגש עם עובדותיו בבתי-מלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לתומי חשבתי שעיתונאים מתגאים בהיותם כלב השמירה של הדמוקרטיה, לא בהיותם כלב השמירה של הישבן שלהם. והטרדות וכפיה, אם אכן אירעו, כבר אינם 'נורמה' שאסור לצאת כנגדה - ולא מהשנה. כמו-כן, הכותרת שלך בעייתית *רק* אם זה מקרה שקרה פעם אחת. אם אירע מקרה כזה פעם אחר פעם, כל עיתונאי טוב יוכל לבנות תחקיר, ואם הוא טוב מספיק - גם תחקיר חסין תביעת דיבה (אני מכיר, אגב, מישהו שפרסמו עליו באיזה מקומון ידיעה שקרית לגמרי. הוא זכה בתביעה משתי סיבות: האחת, שהעיתון לא טרח לבקש את תגובתו, ושנית, שהכתב לא נכח במקום האירוע עליו דיווח-כביכול. אם הוא היה כותב אותו דבר שקרי אבל נמצא שם ונותן לו תגובה במשפט אחד בקצה הכתבה, לא היה מה לעשות). יותר מזה - מקרה איציק מרדכי כבר אירע לפני כמה שנים, דוגמה נוספת לכך שהעניין לא היה 'נורמה מושרשת' שאין לצאת כנגדה, ושגם במקרים כאלה אפשר לצאת בכותרת גדולה נגד איש ציבור. ושוב: אם 'כולם ידעו', זו בושה וחרפה שאף אחד לא עשה עם זה כלום, והתירוצים בנושא אינם יותר מתירוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, על איזו כותרת אתה מדבר? זה אתה שמשנה כותרות כל הזמן :-) שנית, הדברים שכתבתי אינם *צידוק* בשום אופן לאי-חשיפת תופעות כאלה. הם פשוט ניסיון להבין מה עובר בראש של אותם אנשים. בעובדה שזה "בושה וחרפה", אתה לא צריך לשכנע אותי, תודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |