|
||||
|
||||
אינני מבין את הטענות שלך. אתה משווה שתי נקודות לא חופפות בתולדותיהן של שתי מדינות שונות. א. חופש העיטתונות, בית המישפט העליון וזכויות האזרח בארה"ב קשורות קשר רופף להתרחשויות בויאטנאם ובמקומות אחרים בהם נלחם הצבא האמריקאי. ב. אם אתה כבר רוצה להשוות אז קח 20 מיקרים של מה שמריח כפשע מילחמה ותשווה אותם. תשווה מיקרים כאלה בעיראק ואצלנו- מהאינטיפדה השניה. יש טבח כגפר קאסם, פינטו ועודנ חיילים- קרא בשוברים שתיקה. המצפון הציבורי של מילחמת השחרור כבר אינו קיים. חוץ מזה היו לא מעט זוועות במלחמת השחרור שלא הגיעו לידי מישפט. האנשים עדיין חיים בינינו ושמעתי את הסיפורים מכלי ראשון. בכל אופן אי אפשר להשוות את הדברים לזוועות של מלחמת ויאטנאם. מה שהטריד את האנשים בארה"ב זה לא הזוועות אלא הכשלון לנצח. |
|
||||
|
||||
אנא נסה להבין את הטענה של עמיתך לויכוח. א. "המצפון הציבורי של מילחמת השחרור כבר אינו קיים." - יתכן שזה נכון. בכל אופן הוא שונה מאוד. וטענתי היא: חופש הביטוי המלא (במקום חופש המידע המועדף עלי), זכויות הפרט שאין להם גבול (במקום האמנה החברתית המועדפת עליי) ו"אקטיביזם שיפוטי", זכות העמידה ומבחן הסבירות במקום שלטון החוק, לא יכולים לבוא במקום המצפון הציבורי ולא יוכלו למלא את מקומו. ב. מסיבה זו ישראל האוטוריטטיבית (שלא לומר הבולשביקית) של מפא"י ובן גוריון עמדה במבחן, ואילו ארה"ב עם הזכויות שלא ניתן לשוללן, חופש העיתונות ובית המשפט העליון כשלה בו. ג. ההשוואה הרלאבנטית היחידה שעשיתי היא שישראל היתה ב-49 במצב אסטרטגי קשה לאין ערוך ממצבה של ארה"ב בשנות ה-70. |
|
||||
|
||||
אבל עשית גם השוואה של אונס לטבח. תשווה טבח לטבח, שלוש שנים וחצי של מעצר זה מעט, אבל יותר מעשר פרוטות. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להדגיש שוב שבפרשת נירים האשמים רצחו את הנערה הבדואית. לא כתבתי זאת בתגובתי הראשונה רק משום שזכרוני בעניין זה לא היה ודאי ולא רציתי להוסיף בטעות על אשמת האונס אשמה חמורה עוד יותר. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת... עשר פרוטות נראה לי עונש קל יותר משלוש שנים. |
|
||||
|
||||
א. המצפון הציבורי עמד בהרבה מיקרים תחת המיטריה של הסתרת המידע. זכור את קיביה ועוד דברים שהצנזורה העצמית והפורמאלית לסגרה מהציבור.אינני חושב שיש זכויות הפרט שאין להן גבול אלא בכל הקשור לזכות הקניין. בארה"ב למשל יש חופש עיתונות רק שהעיתונות המיינסטרימית מצנזרת בעצמה הרבה מהדברים הקשים ומקדמת אג'נדה שי האליטה התאגידית. לגבי האקטיביזם השיפוטי: אינני חושב שיש באמת אקטיביזם שיפוטי. "האקטיביזם השיפוטי", זכות העמידה ומבחן הסבירות אינן ניצבות מול שלטון החוק. אם היה קיים באמת אקטיביזם שיפוטי, היו פסיקות של הבג"ץ נגד אי אכיפת שלטון החוק. לגבי המצפון הציבורי אני מסכים איתך; חולשת המערכת הפוליטית אצלנו נובעת מחולשת הציבור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |