בתשובה להעלמה עפרונית, 16/11/08 17:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין שום בעיה לבדוק את זה בצבא הבריטי והאמריקאי. בצבא מיקצועי הסמלים אינם בני 19 או 20. אם בצבא מיקצועי התחלופה תהיה כמו בצבא סדיר- 3-5 שנים ואחר כך כל אחד הולך לעניניו, אז מה ההבדל מגיוס חובה? אולי רק הרמה הנמוכה יותר של האנשים. אם יתגייסו אותם אנשים, במקום ל-3 שנים- ל-5 שנים תמורת שכר, אז אולי ההצעה של סמיילי היא טובה. בצבא האמריקאי כשהפכו אותו למיקצועי, היו צריכים לשנות את ספרי ההדרכה כדי שיתאימו לרמה הנמוכה של האנשים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאמרתי. אמרתם ש"אי אפשר לרוץ בג'בלאות בגיל 40,50,60" ולכך התייחסתי. קודם כל, חלק מהתפקידים לא קשורים בכלל בריצה ובכושר גופני מלכתחילה (למשל תפקידי מטה, מודיעין, מפקדה). שנית, לחפ"שים הלוחמים שנדרשים לכושר גופני יש מספר פתרונות - לעבור בגיל 30לתפקיד שלא דורש כושר גופני או שדורש פחות מאמץ, לעזוב בגיל 30 את הצבא ולהמשיך לקריירה שנייה, וכו'. הרי גם במצב כזה (של לוחם שמפסיק להיות לוחם) אתה מדבר על, נגיד, שנת הכשרה ועוד 11 שנות לחימה. הבדל משמעותי בין זה לבין המצב היום של שנת הכשרה (פחחחח) לשנתיים-שלוש-ארבע לחימה. לגבי שאר הדיון כן-צבא-מקצועי-לא-צבא-מקצועי, פשוט לא התייחסתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהיום זה שנת הכשרה, שנתיים פרקטיקה ו-24 שנות לחימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אז אפשר ללחום עד גיל 45? חוץ מזה, היום זה שנת הכשרה1, שנתיים פרקטיקה, ו24 חודשי לחימה (נעגל ל-30) שמפוזרים על פני 24 שנים. 1ואם יורשה לי לצטט את ה"פחחחחחח" ממקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאפשר.אמרתי ששרתתי ביחידה קרבית עד גיל 45. היות שהיינו פלוגה בגיל פחות או יותר אחיד, כשהיינו הולכים לתפוס קו, היינו מציגים את הגיל שלנו כשניסו להלביש עלינו משימות "צעירות"מדי. למרות כל זאת, שנתיים לפני השחרור-גיל 43- עשינו מילואים כפלוגה ניידת אי שם בשטחים. מה שחיפה על הגיל והכרסים היו הניסיון ושיקול הדעת. אורי אבנרי הציע פעם לסיים מילואים קרביים בגיל 35. הוא צדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, זו לא הנקודה (ואם אפשר ללחום עד גיל 35, אז זה רק מחדד את הנקודה שלי ממקודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא מתי "הניסיון ושיקול הדעת" הן מעלות (למשל בתפיסת קו ובמשימות שמירה) ומתי לא (למשל לפני קרב של מעטים מול רבים). הגילים ה"גריאטריים" של 35-45 מציבים את הבעיה במקום שאינה. גם לוחמים בני 20 שהם כבר בעלי משפחות מגלים נכונות פחותה להילחם וליהרג עבור הזולת או המולדת מאשר ח'ברה צעירים בני 18. בכלל אני רוצה לומר שוב ששאלת המעבר לצבא מקצועי אינה שאלה של אופטימיזציה של היכולות הצבאיות של ישראל. היא שאלה של נחיצות וחוסר ברירה. האם אופציית צבא הקבע אינה האפשרות הפחות גרועה בארסנל האפשרויות? האם ישראל אינה מתקרבת למצבן של ארה"ב בשנות ה-60 ובריה"מ בשנות ה-80 בהן היה שירות חובה אך פחות מ-50% שרתו למעשה, מה שיצר סלקציה שלילית ותסכול מובנה אצל המשרתים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה צודק. בדיון אחר כתבתי שבעיות הצבא שאנחנו דנים בהן נגזרות מהבעיה הפוליטית: המדינות כלפי השטחים, הפלסטינאים ומדינות ערב השכנות מאז 67 אבל למעשה מאז 73 . אני מזכיר את היועץ לעניני תקשורת של רבין- שכחתי את שמו- שסיפר פעם על שיחה עם רבין.רבין אמר לו בהקשר לתהליך אוסלו, שמדינה לא יכולה להלחם כל כך הרבה שנים. התוספת שהוא לא אמר אבל אני מוסיף: המדיניות שלנו היתה מוכנה לקבל מהפלסטינאים רק כניעה (אצל הממעיטים קבלת תכנית אלון למשל, אצל המרחיבים, קבלת זכות העם היהודי על כל ארץ ישראל). הנכונות של בוגרי התיכוניים להתגייס לשרות ואף לשרת ביחידות קרביות, איננו דבר המובן מאליו והיכול להמשך ללא סוף. אז אפשר היה לדחות את ההתמודדות עם הבעיה בגלל העליה הרוסית והיותם של הכיפות הסרוגות מעוניינים במלחמה על ההתנחלויות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |