|
||||
|
||||
אני מודה בכך1. שום דבר לא נשמט מתחת לרגלי. __________ 1 שהטיפול של השמאל הישראלי2 בסוגיית רוצח ראש הממשלה מגלה מבוכה רעיונית, סטנדרטים כפולים, בלבול כללי, פוביות, יציאה מפרופורציות ואמוציות שמשבשות עליו את דעתו (וכל זאת תחת אין סוף פלפולים, רציונליזציות ושכנוע עצמי). 2 אבל לא רק או בעיקר השמאל. אופן הטיפול בסוגיה נובע מגישות, בקרב הציבור הישראלי ונבחריו, שהן לגמרי בקונצנזוס. |
|
||||
|
||||
המבוכה הרעיונית לכאורה, עולה רק כשמנסים להכליל אנרכיסטים מיליטנטים עם סתם מינימליסטים ללא דגלים. ''מחנה השמאל'' זה מושג ערטילאי שעולה רק בזמני הבחירות. |
|
||||
|
||||
"מחנה השמאל" איננו מושג ערטילאי יותר ממושגים כמו "יהודים", "שמרנים" ,"ימין קיצוני" וכו'. אם יש צורך להיות יותר קונקרטי ופחות "ערטילאי": המבוכה הרעיונית קיימת (לא לכאורה) בקרב מצביעי מפלגות שמאל, כגון מפלגת העבודה ומרצ. מצד שני, גם הצביעות המוסרית של חוגי הימין הקיצוני, אשר לפתע פתאום מושגי זכויות האדם משתרבבים לטיעוניהם (כאשר המערכת מטפלת ב"אחד משלהם" כפי שהיא נוהגת כבר שנים, כעניין של שיגרה, בתושבים אחרים במדינה זו), זה לא משהו להתגאות בו. |
|
||||
|
||||
אצלנו, היהודים, נהוג לומר במקרה כגון דא: מודה ועוזב - ירוחם. ישתבח שמו. |
|
||||
|
||||
אצלכם, היהודים, גם מתנצלים על טענות מוטעות ו/או שקריות? (כגון זאת שבתגובה 496022) |
|
||||
|
||||
לפעמים, כמו כולם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |