בתשובה לסמיילי, 08/11/08 13:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרשנות שלי של מה שאתה מתאר היא שונה. ארה"ב היא אומה חצוייה ש-46% מבוחריה הצביעו בעד שמרן המייצג מדיניות שרוב גדול מודע לכך שכשלה. אבל אלו היו נתוני הפתיחה. במהות המציאות הזו לא משתנה בגלל שהגיע עת בחירות או הופיע מועמד שחור. עדיין המאבק הוא על השוליים. המועמדים היו חייבים להבין שהטריק הזוכה הוא איך לשמור על השוליים הקיצוניים שלך מבלי לעורר את השוליים המתונים של הצד הנגדי. אובמה הצליח בכך. שרה פאלין ואישיותה הטלנובליסטית לא הצליחה להלהיב את הארכי-שמרנים והצליחה להרגיז את הליברלים המהססים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדמוקרטיות כמעט תמיד יש אומה חצויה, וכל כמה שנים מצביע מיעוט גדול בעד מדיניות שהרוב הגדול חושב שכשלה, וחוזר חלילה. את המשפט הראשון שלך אפשר להעתיק לגבי כל מערכת בחירות שהסתיימה במהפך. הטריק בבחירות הוא תמיד, לרוץ לקצה בפריימריז, ואז לחתוך חזק למרכז בבחירות. זה גם מה שמקקיין עשה, הוא הרי היה האיש שבחזית, ומי מתאים ממנו לחתוך למרכז. הבעיה שלו היתה אחרת, הוא בא מהמרכז, והיה חשש שהשוליים יעזבו אותו, בשביל זה הוא בחר את מספר 2 שלו, בשביל לחזק את השוליים (בזמן שהוא, עדיין מספר 1, היה צריך להביא את המרכז). שנינו מסכימים שמקקיין איבד את המרכז, והצליח לשמור על השוליים, לדעתי בשביל זה הוא מינה את פאלין, ולכן לדעתי זאת היתה החלטה חכמה, והכשלון תמון במקקין עצמו (וכמובן באובאמה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |