 |
תקן אותי אם אני טועה - אייכמן אמר את דברו במשפט ולא במסגרת אחרת. יגאל עמיר קיבל את המשפט שלו, אמר מה שאמר במסגרת זכות ההגנה החוקית שלו, ובזה הענין תם.
מרגע שסוימה מסגרת הטיעון המשפטית, אין סיבה לתת לרוצח מעמד של סלב. רצח ראש ממשלה שונה בתהודה שלו (ובמשמעות שלו, שכן היות והרצח נעשה מתוך מניע אידאולוגי, הרי שהוא מבטא אי הכרה במסגרת הדמוקרטית אותה קיים השלטון) אך התהודה לבדה לא נותנת זכות לאמצעי התקשורת להפוך את הרוצח למקור לסקופים. גם פושעים מסוג רגיל זוכים לתהודה יתרה בתקשורת, במידה והם חושפים פרטים על "חיי משפחות הפשע" וגם זה פסול שכן הכל נעשה מנקודת מבט מרככת, כאילו הפושע הוא טיפוס נורמטיבי שמזכה אותנו בהצצה בחייו. ההצצה הדמוי נורמטיבית הזו מבצעת רה-לגיטימציה של ערכים שהם הרסניים לחיי חברה נסבלים.
גם אם אינך צופה בטלויזיה, בוודאי שמעת על התוכנית "האח הגדול", שמביאה לשיאה את תרבות המציצנות. לא מדובר במציצנות לשם פיקוח ושליטה כמו שאתה רומז בהתאם ל"1984", אלא במציצנות לשם מציצנות. בין מציצנות לקיום חופש הביטוי יש הבדל גדול. מילא כאשר מדובר בהצצה לחייהם של אנשים נורמטיביים שגם היא מפוקפקת בעיניי, אבל זה יותר ענין של טעם אישי, ואם מישהו חפץ להשקיע זמן במציצנות (ושואב הנאה משמחה לאיד, מהאדרה עצמית ביחס לטמבלים שמופיעים, או שהוא שואב סיפוק מהכרת כל מיני טיפוסים על שלל דעותיהם שחיים בעולם), שיבושם לו.
מצד שני כאשר מביאים תשדיר, אף אם לא בניגוד לחוק, של אנשים מוקעים ופסולים, שלא לצורך הוכחת חפותם והשגיאה שבהוקעתם, הרי שמדובר במציצנות שמקדמת ערכים אנטי חברתיים, ותקשורת המונים המתיימרת למידה של אחריות, או המודעת ליכולת ההשפעה שלה, צריכה לחשוב על קצת יותר מריטינג כשהיא באה לשדר.
המוסדות הרשמיים בוודאי מקדמים סוציאליזציה וחינוך של הפרטים במסגרותיהם השונות. עם זאת, הם לא סוכן הסוציאליזציה היחיד (ואף לא העיקרי... בחברה שלנו המשפחה היא עודנה הסוכן העיקרי), וגם אמצעי תקשורת מקדמים סוציאליזציה של הפרט על בסיס יומיומי. היות והם קיימים במסגרת החברה, ופועלים באמצעות אנשים שחיים באותה חברה, יואילו ויכבדו את החברה כאמור בסוף הפסקה הקודמת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש