בתשובה לצפריר כהן, 05/11/08 21:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת שאני מאד פסימי בכל שנוגע לפוליטיקה הפנימית אצלנו, וכבר מזמן החלטתי שלא איכפת לי (למעט אקט ההצבעה או תגובות באייל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני (כמו רבים אחרים) מאד פסימי לגבי כל מה שנוגע לפוליטיקה הפנימית אצלנו ולכן מזמן החלטתי שלא אכפת לי, אבל בגלל שלא אכפת לי (כמו שלרבים אחרים) הפוליטיקאים הישראליים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולחרבש את המדינה הזאת אפילו יותר ממה שהיא מחורבשת כבר עכשיו. התהליך הזה גורם לי (ולא רק לי) להיות מאד פסימי לגבי העתיד של הפוליטיקה הפנימית שלנו וחוזר חלילה. אני לא חושב שאני מתאר בפיסקה למעלה תחושה אישית שלי, אלא תופעה נרחבת בקרב הציבור הישראלי (עם רמות מגוונות של מודעות לבעיה). אני מרגיש את משב הציניות הזה, כלפי הפוליטיקה שלנו, כמעט מכל ישראלי שיוצא לי לדבר איתו על פוליטיקה1, בלי קשר למקומו בקשת הפוליטית. אני ממליץ על טיפול תרופתי בכפיה על כלל אזרחי ישראל. למען הדמוקרטיה! :) __________ 1 לא באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני ממליץ על טיפול תרופתי בכפיה על כל עובדי הציבור, מועמדים למשרות ציבוריות ופעילים, בתוספת מחנות עבודה וחינוך מחדש במפעלי ים המלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה נוספת שמיצגת את התחושה שנובעת מהמצב, אבל שגם מזינה אותו ועוזרת לקבע אותו. ללכלך על עובדי הציבור, על המועמדים למשרות ציבוריות ועל הפעילים, הפך כבר מזמן לספורט הלאומי שלנו. זה משעמם, לא קונסטרוקטיבי וקצת מגעיל, למען האמת. פוליטיקת הכולם-מושחטים-נמאסתם של פיצוח גרעינים תוך כדי רפרוף זועף בכותרות עיתונים צהבהבות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |