בתשובה להאייל האלמוני, 26/10/08 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ספק רב, הימור מסוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולשחרר אלפי רוצחים זה לא הימור מסוכן? ולתת לכל אותם רוצחים עוד סיבה לחטוף חיילים זה לא הימור מסוכן? כחייל, הייתי מעדיף לדעת שלאף אחד לא כדאי לחטוף אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שחרור רוצחים הוא הימור מסוכן, אבל המדינה עדיין קיימת. קיומה עלול לעמוד בסכנה אם יתערער קיומו של הצבא. קיומו של הצבא עלול להתערער כאשר עקרון ''אלה החיים'' יחליף את עקרון ''תדע כל אם עבריה...'', ויביא לתנועת סירוב של עשרות אחוזים מן המתגייסים, שאמא שלהם תהיה מוכנה להיכנס למחבוש ביחד איתם, לתקופה בלתי מוגבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים, ראויים לכך" ואיזה מפקדים ראויים לכך יותר מאלה שעושים את הכל שלא יחטפו את החיילים שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפקדים העליונים, קברניטי מדינה, שהמסר שלהם לאזרחים הוא " shit happens, ומה לעשות, במקרה דווקא אתם עליתם בגורל, זב"שכם ורדו מאיתנו " - אינם ראויים, הם אינם ראויים למנהיגות ואינם ראויים לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפקדים העליונים וקברניטי מדינה שאומרים לאזרחים שלהם את האמת, ו"shit happens" זאת האמת העצובה, ראויים למנהיגות. דווקא מנהיגים עליונים וקרבינטי המדינה שמבטיחים שהכל יהיה בסדר, ושהם יהיו הגננת של האזרחים ושיש להם פתרון לכל בעיה, אינם ראויים למנהיגות. אלה החיים, והאזרחים כבר מספיק בוגרים לדעת את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיכנעת אותי סופית. אזרחים שהם בוגרים עד כדי לדעת שכדאי להם לבחור מנהיגים שכל מה שמעניין אותם זה להדביק את העכוז לכסא ושאינם מתכוונים לעשות שום מאמץ, לא דיפלומטי, לא בטחוני, לא בפדיון שבויים, לא מאמץ בהכנה לקראת מלחמה, אפילו לא בהכנת שק''שים ואוכל לחיילים שלהם - אזרחים בוגרים שכאלה - אלה המנהיגים שמגיעים להם, אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשו לי לשנות קצת את הנושא. מה שמטריף אותי בפרשה הזו הוא שלא מצליחים למצוא איפה מחזיקים את שליט ולנסות לשחרר אותו (אם יודעים איפה ולא מנסים זה יותר גרוע). הרי צה"ל המשיך לבצע חיסולים באמצעות מודיעין מדויק גם אחרי ההתנתקות, כלומר יש אפשרות לייצר מודיעין מהרצועה, ומדובר בשטח שקשור לישראל יותר מלכל מדינה אחרת (בניגוד ללבנון למשל). בתחילה חשבתי שהמשא ומתן הוא אולי מסך עשן בזמן ההכנות למבצע, אבל עבר כל כך הרבה זמן ונראה שפשוט אין יכולת (או רצון?) לבצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רציתי לרשום תגובה ברוח דומה, אבל הקדמת אותי. אולי יש מידע אבל מה שמונע פעולה היא טראומה מהמקרה של וקסמן? עוד משהו קצת מוזר בהקשר הזה, בפעם האחרונה שתודרכתי לגבי נהלי פתיחה באש במילואים, ההוראה הייתה שאם מדובר בחטיפה, הרי שיורים על מנת לעצור את ארוע החטיפה בכל מחיר, גם במחיר סיכון חייו של הנחטף. מדוע לא מיישמים וריאציה על ההנחיה הזאת במקרה הזה? [טוב, ברור לי מדוע, ואני בכלל לא בטוח שיש לדחות עסקת חילופי שבויים סבירה, אם תוצע – ובכל זאת, יש פה צביעות מסויימת.] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |