בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/10/08 22:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפנייה: ועדת וינוגרד [ויקיפדיה] הדו-שיח בינינו נתקע תדיר במחיצות גבוהות של אי-הבנה (אולי הדדית) ולכן אינו מתקדם לשום כיוון. יתכן שתגובותי אינן בהירות וברורות כל צרכן ובהן חלק מן האשם, אבל אני מציע ששנינו נשקיע מעט יותר בהבנת הצד השני. אלך מן הסוף להתחלה: א. האמירה "באמצעות כוח אוירי וללא פעילות קרקעית משמעותית, אפשר גם לפגוע בחיזבאללה פגיעות חמורות וגם לרסן את הפגיעה בעורף הישראלי לרמה נסבלת", אופיינה על ידי כ"[ה]קונספציה האוירית שכשלה". כיצד איפה הסקת שזה המתכון שלי ל"איך [...] אפשר לפעול כדי להפסיק את הירי המסיבי של עשרות אלפי הטילים שבידי החיזבאלה"? ב. אתה יצרת תיאור של קונספציה אוירית שהסכמנו שאפשר לסכמה כ"כוח אש ארטילרי מדויק, בצירוף מכה אווירית אינטנסיווית, יכול להכריע את המערכה בלא פעולה קרקעית". הטענה שלי היא שזה תאור מעוות של קונספציה נכונה ביסודה (מעוות בעיקר בשל הסיפא). לאחר שיצרת את היציר הכושל הזה אתה מפליא את מכותיך בו. ג. לגרעין הנכון של הקונספציה הזו יש חשיבות העולה גם על ניתוח תוצאות המבצע בלבנון, ולכן הצגתי ניסוח שאני רואה בו מייצג מהימן של הגרעין הנכון של הקונספציה האוירית ("עליונות וכח אוירי יכולים להכריע מערכה גם נגד לוחמי גרילה (צבאיים למחצה)"). בשלב זה ברצוני לנטוש את הדיון בהגדרה האחרונה משתי סיבות. ראשית היא מספיק חשובה כדי להיות ראוייה לתגובה משל עצמה. שנית, דרוש לנו כאן ניסוח מדוייק שיתאר את התובנה השגוייה שהפיק חלוץ מן הגרעין הנכון כשלעצמו של הקונספציה האוירית. ד. האמירה "באמצעות כוח אוירי וללא פעילות קרקעית משמעותית, אפשר גם לפגוע בחיזבאללה פגיעות חמורות וגם לרסן את הפגיעה בעורף הישראלי לרמה נסבלת", מייצגת לדעתי את הקונספציה האוירית השגוייה לחלוטין שחצב חלוץ מן הקונספציה האוירית ללא הגרעין הנכון שלה. תובנה זו היא שגוייה על שני חלקיה. מהשתלטותו של החיזבאללה על ממשלת וצבא לבנון, ברור שהוא לא נפגע בצורה קריטית במבצע שקדם להתפתחות זו. גם המבצע וגם המערכה נגד מתקפת הקסאמים של החמאס הוכיחו שעדיין לא ניתן לרסן ירי רקטי של כוחות גרילה. ה. בעיני המדאיג מכל הוא אי ההבחנה בבעייתיות של הנחת היכולת לרסן ב"אש מנגד" (לשונה של הועדה) גרילה רקטית. הנחת הרמה הנסבלת תלוייה ביכולת הספיגה והעמידה של הציבור הישראלי ולא נראה שנעשה משהו לשפר אותה לא לפני ולא אחרי. חשוב מכך, העבר הקרוב היה צריך ללמד שהנחת הבסיס צריכה להיות שאין פתרון מספק לבעיית הגרילה הראקטית. כנגד הנחה זו היה צריך לבחון את הצעותיו ותכניותיו של חלוץ. ובלשון הועדה:"ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תכנית מפורטת ובלי שדרש כי תוצג, ולכן לא היה יכול לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו, ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל." ה. התובנה השגוייה שהפיק חלוץ מן הקונספציה האוירית היא בבסיס הכשל של המבצע נגד החיזבאללה. בנקודה זו הצליח צה"ל לבלבל את חברי ועדת וינוגרד (או שמא הם עצמם בלבלו את עצמם) ומנע מהם ניסוח חד וחלק של מה שעולה מן המסקנות שלהם עצמם: האמונה המופרזת והשגוייה ביכולות המודיעין וה"אש מנגד" עוד לפני שהוכחה, גרמה להזנחה של הארגון, האימון והתכנון של כוחות הקרקע והיא הנמצאת בבסיס התמונה הקשה והעגומה ש"הצטיירה לעיני חברי הוועדה באשר לתפקוד כוחות היבשה של צה"ל". ו. כאן טועה הועדה טעות חמורה ותולה את המצב העגום בזרוע היבשתית בכך "שהחשש מנפגעים בקרב חייליו, שימש מרכיב מרכזי בהליכי התכנון ובשיקוליו המבצעיים". מספר הנפגעים בצה"ל ומידת הפגיעה בעורף הם שיקולים איסטרטגיים מרכזיים של תכנון מערכה צבאית בין אם הדבר נושא חן בעיניו של האלוף (במילואים) ד"ר חיים נדל ובין אם לא. אילו נמשך המבצע עוד שבועיים ונוספו עוד כמה עשרות או מאות הרוגים ישראליים כך שצה"ל היה מצליח להגיע אל הליטאני ולנקות את בינת ג'ביל, האם הציבור הישראלי היה תופס את המלחמה כהצלחה וחוסך לעצמו את 21 מיליון השקלים שעלתה ועדת וינוגרד? ספק רב. ז. הסיבה הישירה והמיידית לאכזבה שנחלת מן המבצע היא: "כשלים וליקויים רציניים באיכות ההיערכות, המוכנות, ההתנהלות והביצוע של החלטות בדרג הפיקודי העליון בצה"ל, בעיקר בכוחות היבשה.", "במרבית המקרים והתחומים גילה הצבא, בפעולות כוחות היבשה, אוזלת יד בהתמודדותו נגד חזבאללה". הועדה לא הבחינה או אולי העדיפה מתוך טקט שלא לציין שהפעלת עוד ויותר מאוזלת היד הזו שקולה להשלכת כסף טוב אחרי כסף רע. ח. ההצעה האופרטיבית שאתה מציע כדי לעקוף את כל הקשיים שפרטתי עד כה, היא להרוג הרבה ערבים. לא אני איידה בך אבן על הצעה זו משום שגם הועדה לא נמנעת מסוג מסויים של "הצעות" מסוג זה. אם "יידרש מאמץ עקשני ומתמשך זמן רב כדי להביא לשיפורים החיוניים, הנחוצים בדרכי החשיבה והפעולה של המערכת המדינית-ביטחונית." אז מה הטעם בגיוס מילואים מוקדם או פעולה בלי להתחשב במספר הנפגעים? בכל אופן הועדה אומרת: "במלחמה צבא חייב לשאוף לניצחון. אם ידוע מראש שאין נכונות או אפשרות להגיע לניצחון כזה - ראוי להימנע מלכתחילה מיציאה למלחמה, או אף למהלכים העלולים להתדרדר אליה." ואני מציע גם לך לשקול זאת לפני שאתה אומר "לחילופין היה אולי אפשר לסיים את המבצע ע"י זה שיתנו לו את קונטאר כפי שאכן עשו לבסוף, תוך התחננות שיפסיק. אבל אני מניח שלא היית גם אתה תומך בגישה כזאת". ט. ולהצעתך. מה שאתה מציע (בין אם אתה מוכן להודות בכך ובין אם לא), הוא הרחבת והמשך פעילות צה"ל בשינוי היחידי של העמקת הפגיעה באזרחים והרחבת ביצוע פשעי מלחמה. מאחר ובשום מקום לא ראינו שהתנהגות ברברית כלפי אזרחים מצמצמת את פגיעתם של לוחמי גרילה (תוצאתה היא בד"כ הסלמה של הברבריות משני הצדדים) ומאחר שכפי שהועדה מציינת, ריבוי הנפגעים (היחסי) שלנו נבע מחוסר מוכנות וליקויי ביצוע ולא מסיבות של מניעת פגיעות באזרחי אוייב, אני מציע לך את העיון הבא: לו היה המבצע נגמר על גדות הליטאני עם 600 הרוגים ישראליים ורבבות הרוגים לבנוניים (או לחילופין הרס כבד יותר של תשתיות הכלכלה הלבנונית), במבט ראשון אולי היה הדבר נחשב בעיניך כאותו נצחון מובהק שאתה שואף אליו. מחשבה שנייה, שריקוד על הדם אינו מערפל אותה, לבטח תביא אותך לראייה הרבה פחות אופטימית של הנאראטיב הזה. י. לבסוף, אתה מתעקש שאפרט לך את המרשם הבדוק שלי להשגת נצחון ששת הימים על החזבאללה. ואני מתעקש לא לשים עצמי לצחוק. אני לא הייתי בדרום לבנון כאשר חיילי צה"ל בודדו ונפגעו בבתים בתוך עיתא-א-שעב או בינת ג'ביל ולא כאשר צה"ל בחר להשתמש בטנקי מרכבה כאמבולנסים משוריינים. אני לא מבלבל בין קריאת תמציות של דו"ח וינוגרד לבין נוכחות במקום כאשר רקטות נ"ט שורקות כמטחווי פגיעה ממך. אני לא סבור שאני או אפילו האדונים העו"ד וינוגרד וגביזון, הפרופ' דרור אן האלופים במיל' עינן ונדל מוסמכים לשפוט מה היה צריך לעשות שם ומה לא. בסופו של דבר זהו עניין של פיקוד צה"ל מן הרמטכ"ל למעלה ועד לקצינים הזוטרים בשטח. עצות של משקיפי צד אינם מעלים בקודש ואינם מורידים. אני מתעקש להצמד להערכות כלליות המבוססות על שכל ישר ולא על מומחיות צבאית טקטית שאין לי. כ. בסופו של דבר, לא צריך להיות גנרל כדי להבחין שהפסקת הירי המסיבי של עשרות אלפי הטילים שבידי החיזבאלה אינו בעיית הדגמה שצריך למצוא לה פתרון בית ספר או פתרון פלא כלשהו. היסטוריה של 25 שנה לפחות מלמדת שאין זו בעייה טריביאלית שצריך או אפשר לפתור אותה בשיטות זבנג וגמרנו. פתרון אמיתי בודאי ידרוש מיזוג של טקטיקות ואימון צבאיים, אמצעים טכנולוגיים (באויר וביבשה), שיפורים וארגון הגנת העורף ומהלכים מדיניים. רצח של עוד מאה או אלף או רבבה של ערבים בודאי אינו הפתרון המתבקש. ל. צבא אולי חייב לשאוף לניצחון, אך לא להכין עצמו אך ורק לנצחון מוחץ. לפעולות צבא יש את הנטייה המרגיזה להסתבך ולבחור לעצמן מהלכים בלתי צפויים. ככל שהמציאות הפוליטית הולכת ומצטופפת ומסתבכת, האמיתה הזו רק הופכת לנכונה יותר. אילולא התמכר צה"ל לתוכניות חלוץ (כמח"א וכרמטכ"ל) לנצחון דה לוקס מן האויר, אולי לא היה מזניח כל כך את זרוע היבשה. אולי מישהו היה טורח לבדוק את האפשרות שהכרעה מן האויר של מלחמת גרילה דורשת פעילות צמודה של כוחות עלית על הקרקע, כוחות שאימונם מסובך וקשה מבעבר. כוחות עלית כאלו המאומנים לפעולה מסובכת ומסוכנת עם סיוע קרוב אוירי וארטילרי, אולי לא ניתן לארגן במסגרת של כוחות מילואים. אולי שינוי מבנה צה"ל ובנייתו מסביב לגרעין חזק יותר של צבא מקצועי אינו רק מותרות אלא אפילו הכרח. מ. אולי הגיע הזמן להיגמל מדרכי חשיבה של אלבומי נצחון וחיילים ערבושים החולצים את נעליהם כדי להמלט מהר יותר מצבא יפי הבלורית והשכל, ולהתחיל לחשוב ברצינות כיצד אנו כבני אדם ממוצעים ורגילים פועלים לאורך זמן כדי לסייע להמשך קיומנו בשכונה כל כך קשה כמו זו שלנו. להונגרים לקח מאות שנים עד אשר הם הצליחו להתבסס בתוך הים הסלאבי המקיף אותם. קיומם לא הושג באמצעות מבצע אנטבה או באמצעות נצחון של ששה ימים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן וכל חילופי הדברים בינינו מבוססים על אי הבנה, אבל אם זה כך קל לראות שזו ממש לא אשמתי, ובאמת אי אפשר היה להבין את דבריך. המשפט: "הקונצפציה שקרסה במלחמה היתה מבוססת על ההנחה, שכוח אש ארטילרי מדויק, בצירוף מכה אווירית אינטנסיווית, יכול להכריע את המערכה בלא פעולה קרקעית" לקוח מתגובתך תגובה 492003, כולל המרכאות. כינית את המשפט הזה "עובדה א" ואחר כך כתבת בפרוש שהעובדה הזאת אינה עובדה, כלומר שהמשפט הזה אינו נכון. אני הבנתי מכך, ולדעתי אי אפשר להבין זאת אחרת, שלדעתך אין זה נכון שהקונצפציה הזאת כשלה במלחמת לבנון האחרונה, וכל הזמן ניסיתי להוציא ממך את הנימוקים לכך שאתה חושב כך. אבל אם באמת אתה חושב הפוך, אז גם על הנקודה הזאת אין ויכוח בינינו. לו הבנתי זאת כך לא הייתי כותב כלל את תגובתי וחילופי הדברים המיותרים היו נמנעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה באמת קשה. אין לי אלא לנסות להסביר שוב. התאור "כוח אש ארטילרי מדויק, בצירוף מכה אווירית אינטנסיווית, יכול להכריע את המערכה בלא פעולה קרקעית" הוא בעיני תאור לא נכון של הקונספציה האוירית. אתה יוצר בלבול מוחלט וחוסר הבנה של המושג הכרעה בשדה הקרב. בעיניך הכרעת המערכה מול החזבאללה משמעותה ש(כמעט) אף קטיושה לא תנחת מעבר לקו הגבול. זוהי הגדרה פנטזיונרית הלקוחה מאלבומי הנצחון של ששת הימים ומסרטי הוליווד ולא מן המציאות של ישראל במאה ה-21. בעובדה, העליונות האוירית המוחלטת של ישראל ויתרון האש של כוחותיה יצרו כבר ברגע פתיחת המבצע הכרעה חד משמעית של המערכה הטקטית בין צה"ל לחיזבאללה. כתוצאה מהכרעה זו, על אף העובדה שלוחמי החיזבאללה התעלו ביכולתם הטקטית על לוחמי צה"ל (הם הצליחו בקרב של מעטים מול רבים לשבש את תוכניות צה"ל ולמנוע ממנו את השגת יעדיו), הם לא הצליחו להוציא לפועל אפילו פעולה התקפית אחת של ממש במהלך כל המערכה. אם חיילי החיזבאללה כל כך אמיצים ומיומנים ולוחמי צה"ל מגלים בעיקר אזלת יד, כיצד זה שאף חוליה של החיזבאללה לא הציגה את כף רגלה על אדמת הארץ הכבושה ולו לשם ההישג הסימבולי והתעמולה? הניתוח שלך כולו מיוסד על חוסר הבנה הבנוייה על התפיסות הישראליות השגרתיות. בעיניך ובעיני רבים אחרים, העובדה שהחזבאללה הצליח להוריד על עורפך כמה רקטות והכריח אותך לרוץ עם הילדים למקלט כמה פעמים ביום, שקולה לתבוסה צבאית איומה ונוראה. יש לי חדשות בשבילך, זה לא קרוב ולא דומה לתבוסה. אי השגת יעדים צבאיים (מבולבלים וחסרי תועלת ככל שהיו) היא סיבה לדאגה קיומית, אך עדיין אינה תבוסה צבאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל במשהו שכבר אמרתי, אולי במילים אחרות. כדי שנבין זה את זה אתה *חייב להניח שאני איזה אייל אלמוני שנתקלת בו בפתיל זה לראשונה ושאינך יודע דבר על דעותיו והשקפותיו*, כי אנחנו לא מדברים על "הניתוח שלי" (לא עשיתי שום ניתוח בפתיל זה, ולא הצגתי בו כלל את דעותי בשום דרך) אלא דנים במשהו שאתה אמרת, שלא הסכמתי לו כשלעצמו, ובסך הכל בקשתי שתרחיב ותסביר. בעצם, אחרי הודעתך שלפני האחרונה באמת חשבתי שפשוט לא הבנתי אותך והכול אי הבנה, ושחלק מהאשם לאי ההבנה מוטל גם על כתפיי, ובכך נסיים, אבל נראה לי עכשיו שהכל איזה בלבול מחשבתי אצלך או חוסר הבנה של כללי שפה בסיסיים. כי בהודעתך האחרונה כתבת שמה שלא נכון הוא ש "כוח אש ארטילרי מדויק, בצירוף מכה אווירית אינטנסיווית, יכול להכריע את המערכה בלא פעולה קרקעית", ואילו בהודעה המקורית שעליה הגבתי כתבת שמה שלא נכון הוא שהתיאוריה הזאת קרסה. אלה הם שני דברים שהם בדיוק הפוכים, והסתירה נוצרה בגלל שהשמטת בורסיה האחרונה את המלים הראשונות במשפט המקורי שהופכות את משמעותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה נוספת, בנסיון להבין את דבריך במשפט המקורי, אולי כוונתך היא שהתיאוריה לא קרסה משום שממילא היה ברור שלא הייתה נכונה, ולא היה מה שיקרוס. אם זה כך אין סתירה בדבריך, אבל גם אין מחלוקת בינינו כי גם אני חושב שהתיאוריה הזאת לא נכונה, ופשוט חבל לשוב ולדוש בנושא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |