|
||||
|
||||
זה כמו להגיד: "מה זה משנה אם מערכת החינוך במצב קטסטרופלי לחלוטין? הרי יש גם מערכת בריאות!" |
|
||||
|
||||
האם החוב שלנו במצב יותר קטסטרופלי ממערכת החינוך, הבריאות ואי השוויון הגדול במערב? נכון. מדיניות היא בחירה בין אלטרנטיבות; מדינת ישראל בחרה להוריד את החוב החיצוני, להפחית מיסים לעשירים- הפחתת המיסים לשכר הנמוך יחסית היתה סימלית למדי-ולא לתקן בזמן את האובר קילינג שעשתה לקיצבאות (הפחתת קיצבאות הזיקנה לא דחפה אנשים לשוק העבודה, כפי ששיווק נתניהו את קיצוץ הקיצבאות). אפילו לתקן את העוול לניצולי השואה היה-תסלחו לי על הגסות- כמו להוציא נאד ממת. |
|
||||
|
||||
החוב שלנו היה במצב יותר קטסטרופלי מכל מה שמנית ב 2002. מעבר לכך, החוב שלנו הוא *אחד הגורמים המרכזיים* למצב הקטסטרופלי של כל המערכות האחרות. כי גם כשלא מקטינים אותו, תשלומי הריבית לבדם מהווים סכום עצום שחסר לפתרון כל הבעיות האחרות. הורדת המיסים לשכר הנמוך לא היתה "סימלית למדי" - היא היתה כל-כך גדולה שעכשיו אותם אנשים לא משלמים מס הכנסה בכלל... |
|
||||
|
||||
שים לב שבשנים האחרונות אין חשיבות אם נשארים עודפי גביה; תמיד מגיעה הצעת אוצר לקיצוץ תקציבי. הטענה המובלעת בדבריך שמצב החוב החיצוני הקטסטרופאלי הוא שגורם ללחיצה כלפי מטה של תקציבי הרווחה, איננה נכונה לדעתי. הלחיצה כלפי מטה של תקציבי הרווחה, החינוך והבריאות, היא חלק מאידאולוגיה הגורסת שצריך להקטין את הוצאות הממשלהולשחרר את הכסף למיגזר הפרטי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |