בתשובה להמסביר לצרכן, 13/10/08 21:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדיון עבר מטמורפוזה מהשוואה כמותית לכיוון הרגשי. אז אוסיף גם את אספקט איכות החיים כפונקציה לאורכם ולמצב הפרט הספציפי. טד אריסון נפטר בגיל 72 כמדומני. מסרטן הגרון ממנו סבל שנים רבות קודם ונזקק לסדרת טיפולים קשים. סבתי בת 93, עצמאית לגמרי וצלולה. חיה בדירה נאה, נהנית מהכנסה קבועה, מחדשת חברות, ושומרת על קשר הדוק עם כל בני המשפחה. למעשה היא העוגן של כולנו. אז מי יותר עשיר/מצליח/מבורך/מזליקו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יותר קל לשכנע אנשים שהעשיר הוא רמאי שגזל את כספם מאשר שהבריא הוא רמאי שגזל את בריאותם. מה גם שלא ניתן להלאים את הבריאות מהבריאים ולחלק אותה לעניים. לכן הגיוני יתר לתעל את השינאה ואת הקינאה כלפי העושר ולא כלפי הבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשת חיל מי ימצא? אני מאחל לסבתך עוד שנים ארוכות של חיים יפים כאלו - סתם כדי שהקנאים יאכלו את הלב. המזל של סבתא שלך הוא שהסוציאליסטים - אוהבי השוויון - עוד לא הצליחו במזימתם. חבר שלי (זה שמכיר סוציאליסט) אומר שחלוקה שוויונית של העושר היא רק שלב א' של המהפכה. בשלב ב' משווים גם את אורך החיים. לשיטתם, הוא אומר, את סבתא שלך היה צריך להרוג כבר לפני 15 שנה. הרי לא יתכן שהיא תחיה כל כך הרבה מעל ל"קו החיים" החציוני בעוד שאחרים נפטרים מתחתיו. מה היא חושבת לעצמה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |