|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה עניין של יושרה, אלא יותר עניין של עמדת פתיחה. כאשר אתה נושא באחריות, אתה יודע שכל אמירה שלך היא בסיס למשא ומתן. דהיינו, נושא ונותן חכם יודע שהוא לא צריך להצהיר על עמדות הסיום שלו, אלא על עמדות הפתיחה שלו - כל עמדה שנתפשת כ''ויתור'' שהוא מצהיר עליה הופכת לעמדת פתיחה של הצד השני למשא ומתן הפוטנציאלי, ולכן לא כדאי לגלות נדיבות כך סתם ללא קבלת תמורה. אם נמקד את זה לענייננו, בשיח הפוליטי הישראלי בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי אין טעם למשוך ''שמאלה'' סתם כך, כי מלכתחילה ההנחה היא שהצד הערבי נמצא (על הסקאלה שלנו) מ''שמאל'', לכן אין סיבה שתהיה תופעה מקבילה. |
|
||||
|
||||
כל זה נכון כשקיימת נכונות ורצון משני הצדדים להגיע להסכם. כמו כן כשעמדת הפתיחה נובעת מפתיחת מו''מ ולא מחמת פחד פוליטי מהאופוזיציה או מחלק מהקואליציה. |
|
||||
|
||||
אם כך, אולי מוטב היה שאותם אנשים ישמרו את דעותיהם האמיתיות לספרי הזכרונות שלהם שיכתבו לאחר שאותו מו''מ מיוחל יסתיים בהצלחה. הבעיה היא שבמקום לנסות ל''מכור'' לבוחר שלך את העמדות שלך, אתה מנסה להבחר בקולותיהם של אלו המאמינים בדיוק בהיפך מהן. התפיסה לפיה ''אם לא אהיה אני, יבוא מישהו גרוע ממני'' אינה תפיסה בריאה במשטר דמוקרטי (למעשה היא מסוכנת למדי). לגבי אנשי הימין ה''רדומים'', משה יעלון נתן לכולם להבין שהוא מתנגד להתנתקות. קשה להבין מדוע לאחר סיום תפקידו לא טרח או אולי לא הצליח לחלוק עם הציבור את המניעים להתנגדותו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |