|
||||
|
||||
כפייה חילונית? כל עוד אני לא מבקש מיהודי להרוג או לעבוד עבודה זרה או לקיים גילוי עריות, אני האשם ולא הוא, אפילו אם הוא עובר את העבירה. אלוהים במידה וקיים יכעס עלי ולא עליו. במקום שמנהל התיכון ייתן לאישה הכופרת ממשרד החינוך לחטוא ולא לזכות לחיי העולם הבא, הוא החליט להתנהג בחוסר דרך־ארץ ובניגוד לדינה דמלכותא דינה. כפייה? לא נראה לי. |
|
||||
|
||||
''לפני עיוור לא תתן מכשול''. ההצדקה הדתית לכפיה באשר היא. |
|
||||
|
||||
לדעתי הצדקה יותר נפוצה היא תפיסת העם כישות אחת שמעשי חלקים מתוכה משפיעים על הכוליות. אין ''גאולה פרטית'' בעולם הזה, אלא דור שראוי או לא ראוי להיגאל או להיענש. הברכות והקללות לא ניתנו ליחידים. ומכאן גם נובעת תפיבת הערבות ההדדית - המעשים שלך משפיעים גם עלי וההיפך. |
|
||||
|
||||
אבל המשגיחה לבושה כפי שהיא לבושה בין אם היא משגיחה על הנבחנות ובין אם היא מסולקת מבית הספר והולכת להתלונן בפני המפקח, כך שמבחינת החשבון הכולל של עמישראל אין שום רווח מאיסור כניסתה. ואם תאמר שחשב המנהל שבזכות האיום היא תתרצה ותחליף מלבושיה לפחות לפרק זמן מסויים ונמצא שזכינו בננו-מצווה, אענה שגם אם כך היא, הרי שמשראה שאין היא מתרצה והיא פונה לאחוריה ועוזבת, היה עליו להרשות לה להכנס בכל זאת. אחרי ככלות הכל תעודת בגרות לבוגרות האולפנא יכולה לעזור להן בעתיד בנשיאת עול כלכלת הבית, ולשחרר את אברכיהן ללימוד תורה ולקירוב המשיח. הלא כך? |
|
||||
|
||||
ואם התלמידות תראנה את לבושה של המפקחת, וזה ימצא חן להן, וילכו אחרי שקר החן והבל היופי? אין זה תפקידו של המנהל לעשות את חשבונותיו של אלוהים (תיפח רוחם של מחשבי קיצים). הוא צריך לשמור על נפשן הרכה של תלמידותיו ולא להביאן לידי מחשבות חטא ולא לידי ניסיון וכולי. |
|
||||
|
||||
יפה אמרת, אבל זה מוביל אותנו לנימוק שהביאה נועה. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שהנימוק שנועה הביאה אינו נכון. רק שהוא לא הנימוק הנפוץ ביותר. |
|
||||
|
||||
ואני טענתי שהנימוק הנפוץ לא תופס במקרה שלפנינו. |
|
||||
|
||||
אל תהיה נוקדני. זה לא הולם אותך. |
|
||||
|
||||
אל *כש*תהיה נוקדני. |
|
||||
|
||||
זאת לא נוקדנות. זה מסע צלב. |
|
||||
|
||||
זו אינה נוקדנות |
|
||||
|
||||
...מאידך גיסא, אם המשגיחה תעזור להן בקבלת תעודת הבגרות בזמן, והתעודה תעזור להן למצוא מקצוע רווחי כלשהו, אז לבושה הפרוץ, ר"ל, של אותה משגיחה יכול לחסן אותן מעט בפני התלבושות שייראו בהמשך בעבודתן, לא? |
|
||||
|
||||
כאמור, אין זה תפקידו לעשות את חשבונותיו של ה' יתברך. הופקדו בידיו נשמות זכות וטהורות ועליו לשמור עליהן מכל רע. |
|
||||
|
||||
אך אם נידרש למחשבה קצת קונספירטיבית: היתה למנהל בית הספר משגיחה קבועה שהיתה נותנת לעזור לתלמידת. הגיעההשמועה למישהו במישרד החינוך והוא החליט להחליף את המשגיחה. היה מעניין לראות איך היתה לבושה המשגיחה הקודמת. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהמצווה הזו מופיעה באותו פרק יחד עם ''אל תפרש את המצוות כפי שהן כתובות, אלא התפלסף עליהם כדי שיתאימו לאינטרסים שלך, אני אדוני''. |
|
||||
|
||||
''על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל''. - הצידוק להנפצת חומרות ואיסורים שלא היו ולא נבראו וה' לא ציווה ולא עלתה על לבו. וכל מי שאומר אחרת, אומרים לו שהוא קראי. זה בדברים י''ז יא', ואילו ''לפני עיוור לא תתן מכשול'' מופיע בויקרא י''ט יד'. |
|
||||
|
||||
ומה עם "את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו"? זה מדברים י"ג א'. |
|
||||
|
||||
"מנהג ישראל - דין הוא!" |
|
||||
|
||||
שתי התגובות שמעלי (שלך ושל גדי) מורכבות מדי בכדי שאבין אם הן מחזקות אותי או לא. אני אלך על האפשרות הראשונה, מה אכפת לי? |
|
||||
|
||||
התגובה שלי לא מחזקת אותך. הנקודה היא שהדתיים עוברים מ"לכפות את דתם על אחרים" ל"לדרוש התחשבות מפליגה בגלל דתם". כדי להבין למה זה לא אותו דבר, חשוב על אם "ברוכת ילדים" שדורשת קצבאות ענק מהמדינה; היא לא דורשת שכולם יעשו המון ילדים. |
|
||||
|
||||
דוקינס אומר את זה הרבה יותר טוב. לדבריו, זה לא משהו חדש - כל האנשים בתרבות שלנו רגילים להתייחס ולהתחשב ברצונות הדתיים של אנשים אחרים יותר מאשר ברצונות "סתם" תגובה 479948 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |