בתשובה לתשע נשמות, 24/09/08 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלתוסר קורא למנגנון הזה hailing. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאיזה מנגנון הוא קורא כך ולמה הוא מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למנגנון שאפשר לתאר במילים פשוטות "שירי הילדים שלך משפיעים עליך" (נסה לדמיין מועדון מלא בני 30 פלוס, כשהדיג'יי משמיע פתאום את שיר הנושא של קולרגול או פינוקיו. בחיי, זה קורה, או היה קורה בשנים שבהן עוד הייתי יוצאת למועדונים, ואנשים היו יוצאים מגדרם למשמע הצלילים האלה). אלתוסר מתייחס בעיקר למסרים של האידיאולוגיה ההגמונית (כלומר לא לקבוצות שוליים) ולאופן שבו הם "שורקים" לפרט בתוך החברה ו"מזכירים" לו את עצמו הקולקטיבי (לא בהכרח הלאומי). מתקפת הנוסטלגיה לפני יום העצמאות ה-60 היתה דוגמא מצוינת: אם אתה צופה בטל ברודי אומר "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה" ורועד לך הלב, זה hailing. או ליתר דיוק, שידור חוזר של הרגע הזה בשנת ה-60 למדינה זה hailing. הערכים שמרעידים את הלב ברגע הזה הם בין היתר הזדהות לאומית, ראיית תחרות ספורט כאופן של ייצוג פוליטי, מאבק ציוני כמלחמת דוד בגוליית (מכבי מול צסק"א) ובטח עוד משהו ששכחתי. וכמו כן, מדובר ברגש קולקטיבי שמתחזה לנוסטלגיה אישית. הסבר מסודר יותר: ברקת, מתרגשת עד דמעות בכל פעם שהיא רואה את "חלב ודבש" באירוויזיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מצחיק כיצד ''השריקה'' הקולקטיבית עובדת גם על פרטים שבמובן האישי מתנגדים לה מהותית. אני מתייחסת לקטע של טל ברודי בהקשר אדומים שרופים. כאלה שהיו מוכנים לפגוע פיזית בשמעון מזרחי ולחלל את קבר אביו של חולדאי במאבק למניעת אולם אוסישקין מהריסה. גם גדולי שונאי מכבי מחוברים לאתוס האמירה הספציפית ההיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דיברתי על האידאולוגיה הלאומית או אחרת אלא על התרבות. כלב לא נתפש בתרבות המערבית כדבר שלא אוכלים אותו בגלל אידאולוגיה לאומית. האידאולוגיה היא לדעתי קומה נוספת מעל התרבות. הביטויים החומריים והרוחניים של התרבות הם ביטויים שלה מצד אחד ויוצרים/משכפלים שלה מצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו הך, גם אם בונים בקומות :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |