|
אתה לא יכול לטעון שלתרבות החומרית אין משמעות או שהיא לא חלק מהותי מהתרבות הרוחנית.
אם השכן שלך לא מסוגל להיות עם הילדים, זה יתבטא בתרבות החומרית: הרבה יותר שעות שבהן אחרים מטפלים בילד (נמדד חומרית בכסף, בלוגיסטיקה, באופן החינוך, בגיל הכניסה למסגרת, באורך השהות היומית שם וכולי). אם אתה שואף להיות עם הילדים כמה שיותר, זה יתבטא גם כן ביותר פעילויות משפחתיות, בדפוסי צריכה שונים וכולי.
אם אתה אוכל בשביל ליהנות, מן הסתם תבחר את המסעדות שאתה אוכל בהן על פי קריטריונים אחרים, תגוון בהן יותר וכולי, בעוד שהשכן שלך יסתפק בפלאפלייה הסמוכה. זה כמובן מתבטא ברמת ההוצאות (תרבות חומרית), בצריכה של ביקורת מסעדות, וכן הלאה.
|
|