|
ג. לא בדיוק, לפחות לפי המיפוי האידאולוגי שמשרטט מתי שטיינברג בספרו האחרון. הפתח למשל ראה את העם הפלסטיני כישות נפרדת בעליל אם כי בעלת זיקה ל''אומה הערבית'' הערטילאית משהו. ארגוני החזית המרקסיסטיים-סטליניסטים בכלל באו מהמקום של מלחמת מעמדות על-לאומית אם כי נאלצו לקבל את ההוויה הלאומית כשלב זמני, ורצו לרתום את המדינות הערביות לצרכי השחרור הפלסטיני (ואלה סרבו למלא את הצפיות), וארגונים דתיים אחדים מטשטשים את הייחוד הפלסטיני לטובת הישות המוסלמית, בעוד אחרים דווקא מדגישים את הייחודיות הפלסטינית למרות שייכותם הדתית. כך שישנם זרמים לאומיים פלסטינאים, זרמים פאן-ערביסטיים, וזרמים פאן-איסלמיים, וכל אחד עם האידאולוגיה שלו והמאוויים שלו שמהם נגזרו איסטרטגיות וטקטיקטת שונות.
|
|