|
2. זה מתחיל בצורה הכי ישירה שיש, אם הפלשיתנאים יפסיקו להשקיע כל כך הרבה משאבים במאבק אלים בישראל, הם יוכלו להפנות את המשאבים האלה לחינוך, בריאות, רווחה, או סתם בכלכה הלא קיימת שלהם.
אחר כך, באופן עקיף מדינות העולם הרחב (טוב, לא רוסיה, סין וערב הסעודית) פתאום יעדיפו לעשות עסקים עם מדינה לא אלימה, על פני עסקים עם מדינה אלימה.
גם חברות גדולות ישמחו להכנס לעסקים עם חברות פלשתינאיות, אם הפלשתינאים יוכיחו לעולם שהם ביטלו את הסיכון (הכלכלי) שבעשיית עסקים איתם.
מדינת ישראל, כמובן, תפסיק את הסגר, וגם חברות ישראליות יחזרו לעבוד עם חברות פלשתינאיות.
כתוצאה די ברורה, החברה הישראלית תהפוך למתונה יותר (זה מה שקורה כשלא מתפוצצים אוטובוסים) ותשקול, שוב, משא ומתן לשלום, ואפילו פירוק התנחלויות.
גם בתוך החברה הפלשתינאית, יש להניח, יתרחש שינוי. ההשכלה (מלמעלה), היחסים עם העולם החופשי, היחסים עם השכנים, כל אלה יהפכו למנוף כלכלי וחברתי שיכול להפוך את הפלשתינאים לחברה עשירה, שבאה, עשירה, וחופשית, במו שקרה לחברות אחרות שבחרו להפסיק לחיות משנאה.
|
|